סדנה עם ריצ'רד בראם (חלק ג')

אלו שני החלקים הקודמים (חלק א', חלק ב')

המטלה השלישית, והקשה מכולן, הייתה לצלם אנשים / התרחשויות על ספסלים. המטלה הזו בעצם שילבה את כל המיומנויות שעליהן ריצ'רד בראם דיבר בהרצאה ובמטלות שביצענו קודם לכן: להתמקם ליד ספסל כלשהו ולצלם אירועים מעניינים. למה זו הייתה המטלה הקשה ביותר? כיוון שמדובר בשטח קטן, שבו מרגישים בך מהר מאוד, והאנשים על הספסל נהיים מודעים למצלמה. בנוסף, אלמנט הזמן מקשה גם הוא (הוקצתה לנו בסה"כ שעה אחת לזה).

(1)

סדנה עם ריצ'רד בראם (חלק ב')

תזכורת: זה מה שקרה בפוסט הקודם.

אני חוזר קצת אחורה, לעבר הקרוב: לפני כמה זמן הכפרה שלי ואני עשינו ריסוס בבית, ולכן נסענו ללילה, לישון במקום אחר (לא באמת היינו צריכים לעשות את זה, אלא סתם בתור אמצעי זהירות). כמובן שהמצלמה באה איתנו גם. בערב הלכנו לאכול במסעדה, ומכיוון שלא רציתי להשאיר את המצלמה בחדר, לקחתי אותה איתנו. ופתאום נמאס לי. נמאס לי מהגודל ומהמשקל שלה, נמאס לי להסחב עם מצלמה גדולה וכבדה (והמצלמה שלי עוד יחסית קטנה וקלה, ביחס למצלמות אחרות מאותו הסוג), והתחלתי לחשוב על החלפתה.
כשיצאנו לצלם בשטח, זה קרה לי שוב. היא הרגישה לי גדולה וכבדה (וזה למרות שהיו שם אחרים, שהביאו ״תותחים״ גדולים וכבדים משלי…), והמחשבה על החלפתה תפסה תאוצה. עכשיו אני רק צריך להחליט איזו מצלמה אני רוצה (יש כבר מועמדות חינניות וסקסיות), לחכות עד שאמצא אותה בחנויות ולראות איך אני מממן את הרכישה… 😀
אני רק חושב על ההחלפה, ובא לי (יותר) לצאת לצלם (גם ככה בא לי). זה משעשע לראות, איך ציוד חדש מעורר ומגרה את בלוטת החשק לצאת ולצלם (זה קרה לי גם כשקניתי את העדשה האחרונה לפני כשנה).

ונחזור לנושא הרשומה: המטלה השנייה שקיבלתי בסדנה, הייתה להיעמד בנקודה מסויימת (ההמלצה שלו הייתה לעמוד בפינת רחוב או במעבר חצייה, שם יש תחלופה גדולה של אנשים בזמן קצר והמון אירועים), לחכות שם כ-20-30 דקות, ולצלם התרחשויות שונות. אז זה מה שעשיתי. התלבטתי איפה כדאי להתמקם, ובסוף החלטתי להתמקם בכיכר מגן דוד (המוכרת לכם כבר מכאן, ומכאן). צילמתי כל מיני דברים, אבל התמונה הטובה ביותר שלי (והיחידה שראויה להעלאה לבלוג), היא זו:

ללא כותרת
(הקליקו על התמונה ואז על F11 ע"מ לראות אותה על כל המסך)

דבר המבקר: אני לא זוכר בדיוק מה הוא אמר, אבל למיטב זכרוני הוא אמר שזו התמונה הטובה ביותר שלי שהצגתי בכיתה, ואני די מסכים איתו.

כאן אפשר לקרוא את החלק השלישי והאחרון.

סדנה עם ריצ'רד בראם (חלק א')

ביום שישי האחרון הייתי בסדנת צילום חד – יומית, שארגן קולקטיב הצילום Street Gang (דף הקבוצה בפייסבוק) בהנחיית הצלם ריצ'רד בראם, מ-iN PUBLiC (קבוצה בינ"ל של צלמי רחוב).
בתחילת הסדנה ריצ'רד בראם העביר הרצאה של כשעה וחצי, על צילום רחוב ועל צילום בכלל. בעיקרון, ההרצאה לא חידשה לי הרבה, אבל אחרי כחמישה חודשים של חוסר פעילות, זה היה מצויין לשמוע אותה, לפני היציאה לשטח. בנוסף, כמה אמירות של הצלם עשו לי (סופסוף…) קצת סדר בראש* (מבחינה צילומית, משאר הבחינות אני עדיין צריך תיקון בשאסי :-P). תוסיפו לזה תמונות נהדרות של צלמים מצויינים, והרי לכם הרצאה מוצלחת שנהניתי ממנה מאוד.

* מה הוא אמר שעשה לי סדר בראש?
דבר ראשון – הוא אמר משהו בסיסי ונכון (ששמעתי כבר בעבר, אבל כנראה שהייתי צריך לשמוע את זה ממישהו כמוהו): "אני מצלם המון במהלך השנה, ואם בסוף השנה יש לי כ-12 תמונות מעולות, אני מרוצה". לפרפקציוניסט כמוני, זה היה חשוב לשמוע את המשפט הזה, כי זה נתן לי פרופורציות באשר ליחסים של התמונות שאני מצלם במהלך השנה.
דבר שני – "לכל אחד יש את ראיית העולם שלו, כל אחד רואה את הדברים אחרת". אני לא יודע לומר למה, אבל המשפט הזה גרם לי: להפסיק לקנא באחרים על זה שהם "רואים" סצינות נהדרות ואני "לא" / להפסיק להצטער שאני רואה דברים אחרים ולא את הדברים שהם ראו / להפסיק להצטער שלא ראיתי את מה שהם ראו לפניהם. לכל אחד יש את הראייה שלו, ואת האירועים שהוא תופס, ויש מספיק מהם ל-כ-ו-ל-ם.

אחרי ההרצאה יצאנו לצלם בנחלת בנימין, מקום צבעוני ותוסס לכל הדיעות, שבעבר התייחסתי אליו כאל מקום משעמם, וחסר התרחשויות הקשורות לצילום רחוב, בגלל אופיו. Well, I was wrong. כבר בקורס הצילום הדוקומנטרי שעשיתי בסוף השנה שעברה / בתחילת השנה הזו, הדיעה שלי על המקום התחילה להשתנות (אחד התרגילים שקיבלנו, היה לצלם את המקום בצורה שלא יהיה אפשר להכיר אותו), ואחרי הסדנה היום, אני חוזר בי לחלוטין.
מה גרם להבדל? זה יישמע אולי מטופש, אבל הצורך למלא את המשימות שקיבלנו פקח לי את העיניים, וגרם לי לראות דברים שלא ראיתי קודם לכן במקום, כשהסתובבתי בו "חסר מטרה" בסיורים קודמים. בנחלת בנימין יש ה-מ-ו-ן התרחשויות קטנות, וצריך רק לפתוח את העיניים ולראות אותן. תוסיפו לכך, מקום צבעוני ותוסס, עם אווירת קרנבל, שמקבל צלמים בזרועות פתוחות וללא עויינות, ותקבלו אתר צילומים נהדר.

לאחר הצילומים בשטח, נסענו חזרה למקום ההרצאה, ושם עברנו ביקורת תמונות מזורזת אך תמציתית וקולעת. סדרת הפוסטים הקרובה, תעסוק במטלות שקיבלנו.

היינו צריכים לבצע שלוש מטלות, כאשר לכל אחת מהמטלות, היקצו לנו שעה שלמה. המטלה הראשונה הייתה – מחוות. לפי ויקיפדיה, "מחווה גופנית היא העברה מודעת ורצונית של מסר באמצעות תנועה של הגוף. אף שעיקר התקשורת בין בני אדם נעשה בדיבור או בכתב, משמשות מחוות גופניות כדרך להעברת מסרים לא מילוליים ולהעצמה של מסרים המועברים בדיבור" (את ההמשך אפשר לקרוא כאן). לקח לי קצת זמן להבין למה הכוונה ואיך לתרגם אותה למציאות שאני רואה בשטח.

(1)

ללא כותרת
(הקליקו על התמונה ואז על F11 ע"מ לראות אותה על כל המסך)

דבר המבקר (פחות או יותר, זה מה שאני זוכר): "התמונה עונה להגדרות המשימה. תמונה של אב ובן, המראה את היחסים החמים ביניהם. ישנו טוויסט מעניין, שנובע מהחולצה שלובש האב. הציור על החולצה מכניס לתמונה מימד חדש. ישנה בעייה בתמונה, כיוון שכיוון הזרימה שלה, הוא מימין לשמאל (הזרוע של האב מובילה אותנו לצד שמאל של התמונה) ואין שום דבר שיחזיר את העין חזרה למרכז התמונה (גם הילד מסתכל לצד שמאל, החוצה מהתמונה), ויגרום לצופה להמשיך ולהסתכל עליה".

(2)

ללא כותרת
(הקליקו על התמונה ואז על F11 ע"מ לראות אותה על כל המסך)

 דבר המבקר: "גם אני ראיתי את הסצנה הזו, ולא הצלחתי להוציא ממנה יותר מדי".
דבר הצלם: התמונה הזו, היא לא התמונה המקורית. את התמונה המקורית חתכתי מאוד, ע"מ למקד יותר את הצופה בסיטואציה, ולסנן החוצה דברים לא נחוצים. היא נחמדה, אבל אני מודה שחסר בה פאנץ' חזק יותר, או משהו שיוסיף פלפל להתרחשות. אחד הרעיונות שקיבלתי היה לחתוך לחלוטין את הפורטרט המצולם של הילד, אבל אז לטעמי הסיטואציה תלושה לחלוטין מהמציאות ומאבדת כל הקשר ועניין (לדעתי, צריך לתת הקשר כלשהו לסיטואציה).

(3)

ללא כותרת
(הקליקו על התמונה ואז על F11 ע"מ לראות אותה על כל המסך)

דבר המבקר: "" (אני לא זוכר מה הוא אמר עליה… ).
דבר הצלם: זו תמונה שאני מאוד אוהב, למרות שהיא חתוכה מדי. הייתי מעדיף שהראש של הילדה היה מופיע בתמונה ולא נחתך (היו לי בערך 50 חלקיקי השנייה בשביל לצלם אותה, בקושי הספקתי לצלם). למרות החיתוך, התמונה מצליחה להעביר את הניגוד בין האמא ובין הילדה, בצורה טובה.

(4)

ללא כותרת
(הקליקו על התמונה ואז על F11 ע"מ לראות אותה על כל המסך)

דבר הצלם: זו תוספת שלי לבלוג. התמונה הזו לא הוצגה בכיתה בזמן ביקורת העבודות (היא לא הצדיקה את זה), והועלתה לבלוג בשביל לסיים עם טיפת חיוך.

* הערה אחת לסיום:
האם הפורמט החדש (התמונות המוקטנות) נוח יותר לצפייה?

את החלק השני ניתן לקרוא כאן.