אם באור עסקינן, אני רוצה לחזור רגע אחורה לרומא. נחתנו בפיומצי'ינו בלילה, ורק למחרת בבוקר, אחרי ארוחת בוקר נהדרת, יצאנו להסתובב. אחד הדברים שמיד שמתי אליהם לב, היה האור. אמנם בארץ היינו בעיצומה של עונת הסתיו (אני מדבר על תחילת נובמבר), והאור כבר התרכך והתעדן, אבל ברומא הוא היה רך אפילו יותר, מפוזר יותר, נעים יותר והרגיש לי קונטרסטי יותר.
(1)
הרגיש לי שהאור מלטף את העצמים בחלל בעדינות ומבליט את הצבעים שלהם מבלי לשרוף אותם.
מצב הרוח הצילומי שלי נכנס למוד של אור-וצל.
(3)
הבניינים הגבוהים והזווית של השמש רק עודדו והעצימו את צורת ההסתכלות הזו.
(4)
ואיך אפשר לדבר על אור, בלי תמונה בשעת השקיעה?
🙂
(5)