סיכום שנת 2014 (חלק א')

כמה מילות פתיחה –
1. את ההשראה לרשומה הזו שאבתי מהרשומה של עננת, אז דבר ראשון – תודה רבה! 🙂
2. אמנם הרשומה הזו מפורסמת באיחור אלגנטי, אבל היא עדיין רלבנטית :))
3. כל התמונות שתיראו ברשומה הזו, מפורסמות בפעם הראשונה.
4. הרשומה יצאה ארוכה מדי, אז פיצלתי אותה לשני חלקים.

אז מה היה לנו השנה מבחינה אישית וצילומית?
את ינואר 2014 פגשתי כשאני עובד במקום עבודה שסבלתי בו מאוד. מצד שני, היה יתרון אחד למצב – ברגע שיצאתי ממקום העבודה, הוא לא העסיק יותר את מחשבותיי (אלא אם כן מחשיבים את כל הקיטורים שסיפרתי לכפרה שלי). יחד עם זאת, למרות שעבדתי בהייטק, נשאר לי כוח בסוף היום לעסוק בדברים שאהבתי, כגון צילום, ואפילו הייתי לקראת סוף קורס צילום שנהניתי בו מאוד. התמונה הבאה צולמה במסגרת פרוייקט הגמר לאותו קורס.

(1)

ללא כותרת

נמל תל אביב, ינואר 2014

הקורס הזה עזר לי להבין, שתחום הצילום המועדף עליי הוא צילום דוקומנטרי, ופחות צילום רחוב. קל יותר להכנס לאווירה של אירוע מתמשך, הרבה יותר קל להחליט מה אני רוצה לומר באירוע מתמשך, שאופיו ידוע מראש (לרוב). וכשאני יודע מה אני רוצה לומר, התמונות שלי טובות יותר בהרבה.

בפברואר המצב בעבודה נשאר זהה (והוא נשאר ככה גם בהמשך). מה ששימח אותי עד אמצע החודש, הייתה תערוכת הצילומים של סוף הקורס. זה היה כיף גדול להדפיס עותק קשיח של התמונות שצילמתי, להדביק אותן על קאפה, לסדר אותן אחת יד השנייה, לתלות אותן על הקיר ולהסתכל עליהן ממרחק. אושר גדול. ממש חוויה נהדרת.
לצערי הרב, אחרי תערוכת הצילומים המשובחת של כל הלומדים בקורס (השתתפו בו צלמים מצויינים), הקורס נגמר :-/
מה שהיה יותר גרוע, זו העובדה שאחרי שהקורס נגמר, הרגשתי שאני נופל לתוך רִיק, שעִם הקורס נגמרה לי גם המוזה לצלם, וכבר התחלתי לכתוב רשומה חצי-דכאונית על זה, אבל הפסקתי באמצע (מאפיין נוסף שלי השנה – להתחיל לכתוב רשומות, ולהפסיק באמצע).
בעקבות החוסר במוזה כמעט ולא יצאתי לצלם, וגם כשכבר יצאתי, התוצאות לא היו מרנינות.
הדבר היחידי שעזר לי (למעט הכפרה שלי :)), זו הידיעה שקורס נוסף שנרשמתי אליו, היה אמור להתחיל במרץ.

(2)

ללא כותרת

מחנה יהודה, פברואר 2014

התמונה הזו צולמה במחנה יהודה, במסגרת טיול כיף שעשיתי עם הכפרה שלי 🙂

במרץ אני חושב שלא צילמתי בכלל (למעט את המשפחה), אבל היו בו גם אירועים חיוביים – התחלתי לחפש עבודה חדשה והתחלתי ללמוד (תופים בבקשה…) בקורס מבוא לתולדות האומנות באוניברסיטה הפתוחה. כן, כן! נשבע לכם, שעד שעשיתי את הקורס בצילום בעם, הייתי נקרע מצחוק אם הייתם אומרים לי, שאלמד פעם קורס כזה. איך זה קרה? במהלך הקורס בצילום בעם, הרגשתי שחסר לי ידע ממש בסיסי באומנות, והקורס בפתוחה עשה רושם שהוא ייתן את המענה הדרוש. אז 6 שנים לאחר שחשבתי שסיימתי ללמוד במסגרת אקדמאית, הפכתי שוב לסטודנט, וזה היה כיף 🙂
הקורס עצמו היה מעניין, אם כי לא מסעיר כמו שחשבתי שיהיה. בנוסף, בגלל שהעבודות שראינו במהלך השיעור היו ציורים ולא תצלומים, המוזה לא שרתה עליי כמו בקורס הצילום שעשיתי. ועדיין, נהניתי מהלימודים בקורס ומשיעורי הבית.
באמצע החודש הייתה לי תאונת עבודה ונפגעתי בעין. עברתי שבוע שלם של סבל טהור, עד שמצב העין התחיל להשתפר. לא כיף.

באפריל נסעתי לצלם את שבת האור בכנסייה האתיופית בירושלים. זו הרשומה הראשונה שפרסמתי ("ראשונה? אבל פרסמת רק אחת…" אתם בוודאי תוהים. ובכן, אהממ… השתיים הבאות נמצאות עדיין בתהליכי כתיבה ואני מתכוון לפרסם אותן לפני שתעבור שנה שלמה :-D). בלב שקט אני יכול לומר, שהתמונות שצילמתי שם, הן התמונות הכי טובות שצילמתי בשנת 2014, ובין הכי טובות שצילמתי אי פעם.

(3)

ללא כותרת

שבת האור, ירושלים, אפריל 2014

אפריל הסתיים בצורה קצת צורמת, וכיוון שתהליך חיפוש העבודה סחט ממני את כל הכוחות, לא יצאתי לצלם במהלך חודש מאי :-/
בנוסף, היכולת שלי להתרכז בלימודים צנחה פלאים, ולא היה לי כל כך חשק ללמוד, למרות שהגענו סופסוף לחלק המעניין של הקורס – לימוד היכולת לנתח תמונה בצורה מעמיקה. בהחלט אפשר לומר, שחודש מאי לא ייזכר כאחד מרגעי השיא השנה…

לעומת זאת, יוני סימן התחלות חדשות ומשמחות – מצאתי עבודה חדשה שאני נהנה בה, למרות קשיים מסויימים.
ממש לפני שהתחלתי לעבוד, לקחתי עמה ימי חופש לעצמי, שבאחד מהם יצאתי לצלם. כשראיתי את הסיטואציה הזו, כמובן שלא התאפקתי והשתדלתי להוציא ממנה את המירב. עד היום אני תוהה אם יכולתי להוציא ממנה יותר (כן, הפרפקציוניזם הזה יהרוג אותי יום אחד…).

(4)

ללא כותרת

תל אביב, יוני 2014

התמונה לעיל צולמה במסגרת אותו סיור צילום לחוף הים.

 

כאמור, זה היה החלק הראשון. יהיה גם חלק שני.
🙂

 

 

סיכום שנת 2014 (חלק ב')

למי שפספס, זה החלק הראשון של הסיכום.

יוני, יולי אוגוסט וספטמבר חלפו ביעף, כשברקע העבודה החדשה ומבצע "צוק איתן". האירועים היחידים שראויים לציון, הם העובדה שנהניתי מאוד מהתפקיד החדש (מהאנשים שהיו איתי בצוות, מראש הצוות, מהאווירה במקום העבודה וכמובן מהעבודה עצמה), ושפעמיים האזעקות של "צבע אדום" תפסו אותי באמצע הנסיעה באיילון (פעם בבוקר ופעם בערב). בפעם הראשונה לא היה מחסה שיכולתי להסתתר בו / תחתיו, ולכן נשארתי ליד האוטו, כמו עשרות נהגים אחרים שהיו איתי. זה היה מראה ראוי לצילום, והצטערתי שלא הייתה איתי מצלמה. לכן מיום המחרת ועד לסוף המלחמה, סליחה, המבצע, לקחתי איתי מצלמה. כל בוקר וכל ערב, לפני התחלת הנהיגה, כיוונתי מראש את החשיפה במצלמה, כך שאם אקלע שוב לאירוע שראוי להנצחה, כל מה שאצטרך לעשות, זה ללחוץ על המחשף (על כפתור הצילום). ואם אתם תוהים לגבי שפיות הדעת שלי, אז כן, יש מצב שיש לי כמה שריטות בראש… 😛
למעט התמונה שצולמה במיוחד עבור הרשומה שעסקה במבצע, כמובן שלא היה מה לדבר על לצאת לצלם.

(1)

ללא כותרת

בכנרת, ספטמבר 2014

התמונה לעיל צולמה במסגרת יום כיף בכנרת, מטעם העבודה.

ואז הגיע אוקטובר, ולמרות האטרף שהיה בעבודה (הרבה עבודה, והרבה עבודה מעניינת), האטרף הכללי (היה לי מאוד חשוב להוכיח את עצמי במקום החדש, וזה אומר שהשקעתי המון כוחות בביצוע העבודה שלי על הצד הטוב ביותר), והחוסר הכללי באנרגיה, יצאתי לצלם יחד עם כמה חבר'ה מפורום צילום בתפוז, בחיפה.
נסעתי למקום המפגש, הרכבל בסטלה מאריס, עם וויז, ונדהמתי מאוד כשהגעתי בדיוק בדקה שוויז טען שאגיע בה. לא דקה לפני, לא דקה אחרי, אלא בדיוק. וזה לא שנסעתי במהירות אחידה במהלך הדרך… 😉
המפגש היה נחמד מאוד, והמסלול שעשינו (עלינו עם הרכבל לסטלה מאריס וירדנו בהליכה) היה קל ועורר חשק לצלם. באותו יום היה לי מצב רוח של שחור-לבן, וכך הגדרתי במצלמה.

(2)

ללא כותרת

סטלה מאריס, חיפה, אוקטובר 2014

במאמר מוסגר אומר, שעוד לא הצלחתי להבין מה יש בתמונה הזו, שמעניין אותי כל כך להסתכל בה ולפרסם אותה.

בסוף אוקטובר הכפרה שלי הפתיעה אותי עם הנסיעה לרומא (בעקבותיה פרסמתי את הרשומה הזו, הזו והזו, ויש עוד אחת או שתיים בקנה), שהייתה נהדרת. גם בעבודה הפתיעו אותי, וכשהיינו ברומא חילקו מחדש את האנשים לצוותים, וכתוצאה מכך עברתי לצוות אחר. מצד אחד הצטערתי מאוד לעזוב את הצוות שלי, אבל מצד שני, שמחתי להצטרף לצוות שעובד עם Big Data, כיוון שזו טכנולוגיה שמאוד רציתי ללמוד אותה ולעבוד בה.
שבועיים אחרי שחזרנו מרומא, התחלתי ללמוד את הקורס שדיברתי עליו בהמשך הרשומה הזו.

(3)

ללא כותרת

הרצליה פיתוח, נובמבר 2014

מטלת הבית הראשונה שלנו בקורס, הייתה לצלם טרנספורמציה (נושא הקורס) בתמונה אחת, וזו התמונה שבחרתי להציג (המרצה העדיף תמונה אחרת, כיוון שלדעתו, התמונה שבחרתי להציג דרמטית מדי, והדרמה מושכת תשומת לב מנושא התמונה. אני מסכים איתו).

את דצמבר 2014 פגשתי כשאני עובד במקום עבודה שעושה לי שמח (למרות כמה קשיים שיש), כשאני לומד קורס צילום שעושה לי כיף, שגורם לי לצאת לצלם ולקבל תוצאות טובות, שפותח לי את המחשבה.

(4)
ללא כותרת(כן, זה הבניין המוכר מהרשומה על האור).

בסך הכל הכללי, השנה האחרונה הייתה שנה לא קלה ומאוד מאתגרת. בשמחה הייתי מוותר על חלק מהאירועים שקרו בה, למרות שכתוצאה ממקצתם, אני נמצא היום במקום עבודה טוב יותר, שאני נהנה בו.
זו הייתה שנה עייפה, לחוצה ומתישה. כמעט ולא היו לי את המוזה והאנרגיות הדרושות בשביל לצלם תמונות ראויות או לפרסם רשומות בבלוג (פרסמתי רק 11 רשומות, מתוכן 3 בדצמבר).

אני מאחל לעצמי, ששנת 2015 תהיה קלה יותר, מתישה פחות, מעייפת פחות, מאתגרת פחות. אני אסתכן ואבקש, שהיא תהיה קצת משעממת. שיהיה לי את השקט שאני כל כך צריך, בעבודה ובשאר תחומי החיים.

אינשאללה.
🙂