סדנה עם ריצ'רד בראם (חלק א')

ביום שישי האחרון הייתי בסדנת צילום חד – יומית, שארגן קולקטיב הצילום Street Gang (דף הקבוצה בפייסבוק) בהנחיית הצלם ריצ'רד בראם, מ-iN PUBLiC (קבוצה בינ"ל של צלמי רחוב).
בתחילת הסדנה ריצ'רד בראם העביר הרצאה של כשעה וחצי, על צילום רחוב ועל צילום בכלל. בעיקרון, ההרצאה לא חידשה לי הרבה, אבל אחרי כחמישה חודשים של חוסר פעילות, זה היה מצויין לשמוע אותה, לפני היציאה לשטח. בנוסף, כמה אמירות של הצלם עשו לי (סופסוף…) קצת סדר בראש* (מבחינה צילומית, משאר הבחינות אני עדיין צריך תיקון בשאסי :-P). תוסיפו לזה תמונות נהדרות של צלמים מצויינים, והרי לכם הרצאה מוצלחת שנהניתי ממנה מאוד.

* מה הוא אמר שעשה לי סדר בראש?
דבר ראשון – הוא אמר משהו בסיסי ונכון (ששמעתי כבר בעבר, אבל כנראה שהייתי צריך לשמוע את זה ממישהו כמוהו): "אני מצלם המון במהלך השנה, ואם בסוף השנה יש לי כ-12 תמונות מעולות, אני מרוצה". לפרפקציוניסט כמוני, זה היה חשוב לשמוע את המשפט הזה, כי זה נתן לי פרופורציות באשר ליחסים של התמונות שאני מצלם במהלך השנה.
דבר שני – "לכל אחד יש את ראיית העולם שלו, כל אחד רואה את הדברים אחרת". אני לא יודע לומר למה, אבל המשפט הזה גרם לי: להפסיק לקנא באחרים על זה שהם "רואים" סצינות נהדרות ואני "לא" / להפסיק להצטער שאני רואה דברים אחרים ולא את הדברים שהם ראו / להפסיק להצטער שלא ראיתי את מה שהם ראו לפניהם. לכל אחד יש את הראייה שלו, ואת האירועים שהוא תופס, ויש מספיק מהם ל-כ-ו-ל-ם.

אחרי ההרצאה יצאנו לצלם בנחלת בנימין, מקום צבעוני ותוסס לכל הדיעות, שבעבר התייחסתי אליו כאל מקום משעמם, וחסר התרחשויות הקשורות לצילום רחוב, בגלל אופיו. Well, I was wrong. כבר בקורס הצילום הדוקומנטרי שעשיתי בסוף השנה שעברה / בתחילת השנה הזו, הדיעה שלי על המקום התחילה להשתנות (אחד התרגילים שקיבלנו, היה לצלם את המקום בצורה שלא יהיה אפשר להכיר אותו), ואחרי הסדנה היום, אני חוזר בי לחלוטין.
מה גרם להבדל? זה יישמע אולי מטופש, אבל הצורך למלא את המשימות שקיבלנו פקח לי את העיניים, וגרם לי לראות דברים שלא ראיתי קודם לכן במקום, כשהסתובבתי בו "חסר מטרה" בסיורים קודמים. בנחלת בנימין יש ה-מ-ו-ן התרחשויות קטנות, וצריך רק לפתוח את העיניים ולראות אותן. תוסיפו לכך, מקום צבעוני ותוסס, עם אווירת קרנבל, שמקבל צלמים בזרועות פתוחות וללא עויינות, ותקבלו אתר צילומים נהדר.

לאחר הצילומים בשטח, נסענו חזרה למקום ההרצאה, ושם עברנו ביקורת תמונות מזורזת אך תמציתית וקולעת. סדרת הפוסטים הקרובה, תעסוק במטלות שקיבלנו.

היינו צריכים לבצע שלוש מטלות, כאשר לכל אחת מהמטלות, היקצו לנו שעה שלמה. המטלה הראשונה הייתה – מחוות. לפי ויקיפדיה, "מחווה גופנית היא העברה מודעת ורצונית של מסר באמצעות תנועה של הגוף. אף שעיקר התקשורת בין בני אדם נעשה בדיבור או בכתב, משמשות מחוות גופניות כדרך להעברת מסרים לא מילוליים ולהעצמה של מסרים המועברים בדיבור" (את ההמשך אפשר לקרוא כאן). לקח לי קצת זמן להבין למה הכוונה ואיך לתרגם אותה למציאות שאני רואה בשטח.

(1)

ללא כותרת
(הקליקו על התמונה ואז על F11 ע"מ לראות אותה על כל המסך)

דבר המבקר (פחות או יותר, זה מה שאני זוכר): "התמונה עונה להגדרות המשימה. תמונה של אב ובן, המראה את היחסים החמים ביניהם. ישנו טוויסט מעניין, שנובע מהחולצה שלובש האב. הציור על החולצה מכניס לתמונה מימד חדש. ישנה בעייה בתמונה, כיוון שכיוון הזרימה שלה, הוא מימין לשמאל (הזרוע של האב מובילה אותנו לצד שמאל של התמונה) ואין שום דבר שיחזיר את העין חזרה למרכז התמונה (גם הילד מסתכל לצד שמאל, החוצה מהתמונה), ויגרום לצופה להמשיך ולהסתכל עליה".

(2)

ללא כותרת
(הקליקו על התמונה ואז על F11 ע"מ לראות אותה על כל המסך)

 דבר המבקר: "גם אני ראיתי את הסצנה הזו, ולא הצלחתי להוציא ממנה יותר מדי".
דבר הצלם: התמונה הזו, היא לא התמונה המקורית. את התמונה המקורית חתכתי מאוד, ע"מ למקד יותר את הצופה בסיטואציה, ולסנן החוצה דברים לא נחוצים. היא נחמדה, אבל אני מודה שחסר בה פאנץ' חזק יותר, או משהו שיוסיף פלפל להתרחשות. אחד הרעיונות שקיבלתי היה לחתוך לחלוטין את הפורטרט המצולם של הילד, אבל אז לטעמי הסיטואציה תלושה לחלוטין מהמציאות ומאבדת כל הקשר ועניין (לדעתי, צריך לתת הקשר כלשהו לסיטואציה).

(3)

ללא כותרת
(הקליקו על התמונה ואז על F11 ע"מ לראות אותה על כל המסך)

דבר המבקר: "" (אני לא זוכר מה הוא אמר עליה… :-/ ).
דבר הצלם: זו תמונה שאני מאוד אוהב, למרות שהיא חתוכה מדי. הייתי מעדיף שהראש של הילדה היה מופיע בתמונה ולא נחתך (היו לי בערך 50 חלקיקי השנייה בשביל לצלם אותה, בקושי הספקתי לצלם). למרות החיתוך, התמונה מצליחה להעביר את הניגוד בין האמא ובין הילדה, בצורה טובה.

(4)

ללא כותרת
(הקליקו על התמונה ואז על F11 ע"מ לראות אותה על כל המסך)

דבר הצלם: זו תוספת שלי לבלוג. התמונה הזו לא הוצגה בכיתה בזמן ביקורת העבודות (היא לא הצדיקה את זה), והועלתה לבלוג בשביל לסיים עם טיפת חיוך.

* הערה אחת לסיום:
האם הפורמט החדש (התמונות המוקטנות) נוח יותר לצפייה?

את החלק השני ניתן לקרוא כאן.

מודעות פרסומת

28 מחשבות על “סדנה עם ריצ'רד בראם (חלק א')

  1. למיטב זיכרוני, תמונה 3 מצאה חן בעיני המבקר, וכך גם בעיני, בעיקר בגלל השקית הנוטה מהתפקע.
    תודה על הסיכום המעניין לסדנה המעוררת השראה.

  2. נשמע ממש מעניין, סדנה שכזו.
    בהחלט הרבה יותר נוח עם התמונות המוקטנות, אפשר לפתוח בגדול איזו תמונה שרוצים.
    אהבתי את האחרונה, מחוייך בהחלט ☺

  3. איזה כייף שאתה משתף .ככה גם אני יכולה ללמוד ולשאוב ידע.התמונות קצת קטנות לטעמי אין משהוא בינוני?

    אני שמחה לראות שהתעוררת מתרדמת הקיץ שלך(8

    • בכיף (זו אחת הסיבות למה אני עושה את זה – שגם אחרים יוכלו ללמוד).
      :)))
      את יכולה להקליק על כל תמונה, ולראות אותה בגדול יותר.

      כן, גם אני שמחתי. עכשיו אני רק צריך לשמר את זה איכשהו…
      😉

  4. הכי אהבתי את התמונה עם השקית – בעיני היא נהדרת!
    וגם את העובדה שהצלם המנחה שמח אם יש לו 12 תמונות מעולות בשנה…
    הודו, לדוגמא, הרבה פחות פוטוגנית ממה שחשבתי. יש בה מלא חוטי חשמל בכל מקום, יש הרבה עומס של פרטים ודי התאכזבתי שלא יצאו מלא תמונות מדהימות. עכשיו אני יותר רגועה…
    הולכת לבדוק את הקבוצה שלך בפייסבוק
    יעל

    • בסט הזה, היא אכן המוצלחת ביותר גם בעיניי. אני גם אוהב אותה.

      אני מתאר לעצמי שצריך מאוד להתאמץ בשביל לצלם את הערים בהודו בצורה פוטוגנית (צריך מאוד להתאמץ בשביל לבודד את הפרטים שרוצים לצלם מהרקע, כשלא תמיד זה אפשרי)… זה היה ככה גם בכפרים?

      • הבעיה היא לא לבודד את הפרטים. הבעיה היא קודם כל שיש 49 בנות אחרות שמתרוצצות עם מצלמות וצריך לבודד אותן מהפריים… בעיה שניה היא שאת רוב הדרך עושים בנסיעה ואז אי אפשר בכלל לכוון, להתמקד ולבחור מה רוצים לצלם. בעיה שלישית היא שכשאתה רואה הכל בעיניים אתה נפעם, כשאתה מנסה להנציח את זה בתמונה – העוצמה נעלמת ופתאום אתה מגלה את חוטי החשמל שחצו לך את התמונה לשניים…
        אולי בפעם הבאה אני אסע לטיול צלמים…

        • טוב, כן… מבין אותך.
          טיול צלמים לא בהכרח יפתור / ישנה את המצב. הכי טוב זה לנסוע עם כמות קטנה של חברים שמקבלים בהבנה עצירה כל 2 דקות לצילום.
          😉

  5. נשמע שהסדנא הייתה מעניינת מאד.
    אישית, אני מעדיף את התמונות גדולות יותר 🙂

    • היא הייתה מאוד מהנה, מאוד נהניתי בה.
      כי זה חוסך לך את הצורך להקליק עליהן (אני מתאר לעצמי שאתה יודע שאתה יכול להגדיל אותן)?

  6. יופי שנהנית
    גם אני אהבתי את התמונה עם השקית
    אבל גם את זו של הידיים של האב והילד. משהו בתנוחת הידיים נראה לי קצת מאיים – אולי בגלל החולצה…

    • 🙂
      או שאולי זו תנוחת היד של הילד, עלולה להתפרש ככזו, שמנסה להוריד את היד של האב מעליו.

  7. המשימות השונות מכוונות את הראיה לאספ'ט מסויים. וזה הופך את זה למעניין עבור מי שמצלם.
    לגבי התמונות, אני ראיתי במחווה הראשונה לא סתם חיבוק אהבי, אלא נסיון להכוונה להתמקד בימים (בדרך או במשהו אחר, או זתם מין 'נו, זוז!').

    לגבי הפורמט – התמונות קטנות לי מדי. הייתי שמח לקצת יותר גדולות, שמאפשרות לראות סביר גם בלי הגדלה.

    סופ"ש מהנה לך, ונחמד שאתה שוב בסביבה

  8. מעניין מאד, לראות את התמונה עם ניתוח.
    גם אני אהבתי את זו עם השקית (וגם אני חשבתי שחבל שראש הילדה לא בתמונה…)
    זה טוב שאפשר לפתוח ולהגדיל את התמונות, אבל כמו כמה קוראים לפני אני מעדיפה שהתמונה ברשימה תהיה יותר גדולה.

  9. סדנא ממש יפה יש לומר, למרות ש- 2 התמונות הראשונות נראות לא שמחות אלא יחסים באמת לא טובים בין האבא לילד והפורמט אכן יותר נוח כך.:-)

    • בתמונה השנייה מעניין לדעת מי היוזם של ציור הבן. נראה שהאב סובל לא פחות מהבן.
      😉
      לגבי הפורמט – מהתגובות עולה שרק 2 מעדיפים את התמונות קטנות, לעומת 5 שמעדיפים אותן גדולות יותר.

  10. פינגבק: סדנה עם ריצ'רד בראם (חלק ב') | חתול רחוב

  11. תמונות נהדרות! כולן! למרות שדווקא זו עם השקית הכי פחות עשתה לי את זה. לא ממש ראיתי שם את הסיפור. והאחרונה – נהדרת! אני מופתעת לשמוע שבעבר לא התלהבת מנחלת בנימין בתור לוקיישן לצילום. אני זוכרת שהתחלתי להתמוגג ברגע שהגענו לשם. פשוט חגיגה של מקום מלא צבעים והתרחשויות. באמת, ברוך שובך!

  12. אוהבת מאד את הצילום הראשון, יש בו משהו שמזכיר ריקוד. דרמה.
    ווהוראה שקיבלתם, "לצלם את המקום בצורה שלא יהיה אפשר להכיר אותו" היא מעולה בעיני. נבונה ומעוררת השראה.

  13. פינגבק: סדנה עם ריצ'רד בראם (חלק ג') | חתול רחוב

אשמח לקרוא את מחשבותיכם / תחושותיכם לאחר הקריאה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s