גישות בצילום רחוב (חלק ב')

בפוסט הקודם עשינו היכרות קלה עם ההגדרה של צילום רחוב. מאז, נתקלתי בהגדרה הבאה, די דומה למה שכתבתי בפוסט הקודם. אני מקווה שהיא תהיה ברורה יותר:
"Street photography captures people and places within the public domain. More specifically street photography is defined by LFPH as “un-posed, un-staged photography which captures, explores or questions contemporary society and the relationships between individuals and their surroundings.” (אפשר לקרוא יותר כאן)

אז בשעה טובה ומוצלחת, לאחר שצלחנו את נושא מה זה צילום רחוב, אפשר לצלול לתוך ה"איך מתנהלים ברחוב?"
ההתנהלות ברחוב היא די פשוטה למען האמת. מסתובבים ברחוב ומצלמים.

אני מתאר לעצמי שלאנשים רבים ישנה רתיעה מלצלם ברחוב. הרתיעה יכולה לנבוע מכמה אפשרויות –
1. החשש שמא אסור לצלם ברחוב.
2. חשש לחדור לפרטיות של האנשים.
3. חשש מתגובת האנשים.

1. האם בכלל מותר לצלם ברחוב?
כן, מותר. חוק הגנת הפרטיות מאפשר זאת במפורש, תחת מספר סייגים (סעיפים 2 ו-2 (א)) –
א. אסור לצלם יחיד הנמצא ברשות היחיד.
ב. פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו (דהיינו, לצלם מותר לפרסם אסור).
ג. פרסום תצלומו של נפגע ברבים שצולם בזמן הפגיעה או סמוך לאחריה באופן שניתן לזהותו ובנסיבות שבהן עלול הפרסום להביאו במבוכה, למעט פרסום תצלום בלא השהיות בין רגע הצילום לרגע השידור בפועל שאינו חורג מהסביר באותן נסיבות; לעניין זה, "נפגע" – מי שסבל מפגיעה גופנית או נפשית עקב אירוע פתאומי ושפגיעתו ניכרת לעין.
ד. פרסום תצלום של נפטר בצורה המאפשרת זיהוי הנפטר (לסעיף הזה יש מספר סייגים שמפאת אורכם, לא אפרט אותם כאן).
(קישור לגרסה המלאה של החוק).

2. מה לגבי הפרטיות של האנשים?
אני מבין את החשש הזה, אבל צריך לזכור, שהרחוב נחשב לשטח ציבורי ולא פרטי, ולכן אף אחד לא יכול לטעון לפרטיות ברחוב, אלא לכל היותר אפשר לבקש שלא להיות מצולם.

3. אבל תגובת האנשים…
אכן, נושא רגיש. הרוב המכריע של האנשים לא ישימו לב / יתעלמו / לא יהיה אכפת להם שמצלמים אותם, אבל יהיו כאלו שלא יאהבו את זה שמצלמים אותם. מהניסיון שלי וגם של אחרים, הדרך הטוב ביותר לטפל בסיטואציה כזו, היא לבוא בגישה חיובית, לחייך, אפילו לפנות אל המצולם ולומר לו משפט בסגנון של "בוא, בוא תראה איזו תמונה נהדרת יצאה לך" או "איך אני לא אצלם חתיך כמוך?". ברגע שהגישה חיובית, בד"כ מפלס ההתנגדות של המצולם יורד. יהיו כאלו שברגע הראשון יתנגדו, ואחר כך יבקשו לקבל את התמונה שלהם במייל.
במידה ומצולם מבקש שהתמונה שלו תימחק, אני מכבד את הבקשה שלו, ותמיד מוחק אותה. מהבחינה הזו, תמיד עדיף לצלם ואז למחוק (במידה ומתבקשים), מאשר לא לצלם בכלל. תמונת הראי של אנשים כאלו, הם אנשים, שברגע שהם רואים מצלמה קופצים מולה, מבקשים שהצלם יצלם אותם ואפילו עושים פוזות למצלמה.
אגב, לבחורות קל יותר לצלם ברחוב, כי אנשים מרגישים פחות מאויימים מהן.

הסעיף האחרון, מוביל להמלצות כיצד להתנהל ברחוב:
א. כמו שכבר כתבתי, כדאי מאוד לבוא בגישה חיובית, עם חיוך. בד"כ זה מעדן את תגובות המצולמים, שלא לדבר על זה, שכשנוקטים בגישה כזו, קל יותר "להיעלם" ברחוב, להיות פחות מורגשים וע"י כך, כמעט ולא לתפוס תשומת לב. ה"היעלמות" הזו מאפשרת לצלם להתקרב למושאי הצילום ולצלם מקרוב (למה כדאי לצלם מקרוב? על כך בפוסט הבא).
ב. אישית, אני מעדיף כל הזמן שהמצלמה תהיה גלויה לעיני כל. אנשים נרתעים מאוד מצלמים שמסתירים את המצלמה שלהם, כיוון שהם חושבים שלצלמים יש סיבה להסתתר, ואז מפלס ההתנגדות שלהם עולה. ברגע שהמצלמה גלויה, יש אפשרות למי שלא רוצה להצטלם, להתחמק ממנה.
ג. לנסות ולקלוט מראש, מי רוצה להצטלם (או לא אכפת לו) ומי מתנגד. מי שמתנגד, בד"כ יקלוט את המצלמה ויסמן לצלם שהוא לא רוצה להצטלם, אם זה בתנועת יד או תנועת ראש.
ד. יש צלמים שמבקשים אישור מהמצולם לפני הצילום, אם זה ע"י הגבהת המצלמה או מחווה גופנית אחרת, שתעיד על רצון הצלם לצלם את האיש.
ה. שימוש במצלמה קטנה ככל האפשר ו/או בשילוב של מצלמה ועדשה קטנות ככל האפשר. ככל שהמצלמה גדולה יותר, כך היא עלולה ליצור רתיעה גדולה יותר (על ציוד ארחיב יותר בפוסט הבא).