פעילי לילה, יומן מסע: שדרות רוטשילד (חלק א')

(1)

אז כפי שאתם כבר יודעים, אני עושה קורס צילום דוקומנטרי. בסוף הקורס אנחנו צריכים להגיש פרוייקט גמר, בהתבסס על הידע שצברנו במהלך הקורס. פרוייקט גמר בקורס צילום משמעו תמונות, תמונות משמען לצאת לצלם. לצאת לצלם… לצאת לצלם משמעו לאסוף כוחות, למרות עייפות גדולה, להזיז את התחת מהספה, לצאת מהבית החם והנעים, לוותר על ערב שקט עם הכפרה שלי, לוותר על שעות אחרונות של מנוחת השבת שלי, וכל זאת בשביל "הזכות" לקפוא מקור, שהאף יטפטף בחופשיות כאילו היה ברז ששכחו לסגור ולהיות עייף כמו כלב, כ"כ עייף, שהייתי פשוט מסוגל לשבת על ספסל ולהרדם. בקיצור, אתם בטח כבר יכולים להבין, שנהניתי מאוד (בלי מרכאות ובלי ציניות, באמת נהניתי :)) באותו הערב (עברו מאותו מוצ"ש שבועיים וחצי, ועדיין כיף ושמח לי שיצאתי לצלם :)).
איך זה מסתדר? "ראיתי". הראש שלי היה שקט, ללא מחשבות טורדניות, וכשהראש שלי שקט, אני "רואה". מסתבר שאני מאותם האנשים, שצריכים שקט ושלווה בשביל ליצור.

(2)

כיוון שעוד לא התמקדתי בתת-נושא מסויים בשביל הפרוייקט (וזאת למרות שהשקעתי זמן ומחשבה לאן אני רוצה לקחת אותו), החלטתי שבינתיים אני זורם עם מה שבא לי לראש. המחשבה הראשונית הייתה לצלם בכיכר דיזינגוף, אבל בסוף היעד שנבחר היה שדרות רוטשילד, כשהכוונה שלי היא לצלם אירועים יומיומיים שמאפיינים את תל אביב. הסיבה שבחרתי את האתרים האלו הייתה, שיש בהם הרבה אור. זה אחד הלקחים שהפקתי אחרי הסיור הקודם, בשדרות אבן גבירול. אמנם אפשר להעלות ISO במצלמה שלי עד לאזור ה-1000 / 1250 והרעש הדיגיטלי עדיין יהיה נסבל, אבל זה בא על חשבון איכות התמונה (מבחינת חדות וצבעוניות). לכן צריך אור, וכל המרבה הרי זה משובח.

(3)

חלק מהתמונות צולמו בשדרות רוטשילד וחלקן ברחבה של תיאטרון "הבימה". כשהגעתי לתיאטרון "הבימה", כל הגיאומטריה של המבנה וסביבתו קפצה לי לעין (כמו שקרה לי כאן, אם כי לא באותה העוצמה). התחלתי לצלם כשאני מנסה לשלב את האנשים עם כל הקווים והצורות של הרחבה (כאן זה המקום לציין, שבעקבות שתי התמונות שהעליתי בפוסט הקודם, החלטתי שבכל תמונה שאצלם תהיה צורה גיאומטרית בולטת זו או אחרת, אם זה ריבועים או קווים על הרצפה, מעין סימן היכר או מאפיין של הסדרה (אני יודע שבכל סיטואציה יש צורות גיאומטריות כאלו או אחרות, הכוונה שלי היא לדפוס כזה או אחר שממש יבלוט החוצה, שיהיה מורגש מאוד).
מהבחינה הזו, אני יכול לסמן 'וי' על התמונות שצולמו, אבל כשהסתכלתי על התמונות שצולמו ברחבה של תיאטרון "הבימה" יום – יומיים אחרי הצילום, זה הרגיש לי כאילו התמונות קרות ומרוחקות, כאילו חסרה "נשמה" לתמונות, כאילו חסר להן "סיפור" ושהדגש על ענייני הגיאומטריה גדול מדי. אולי זה מרגיש לי ככה כיוון שיש מרחק פיזי גדול ביני ובין המצולמים, שהמצולמים תופסים רק חלק קטן מהתמונה. מצד שני, העניין הזה לא שונה מדי מהתמונות שהעליתי בפוסט הקודם, אז אני כבר לא יודע. אולי זה ה-white balance שמשווה לתמונה אווירה "קרה" (כי הצבעים "קרים")? לא יודע. :-/
(לפוסט הזה העליתי רק את הטובות ביותר מבחינתי, כך שהן לא מעידות על הכלל, למרות שאני בטוח שגם מהן אפשר להבין למה אני מתכוון).

(4)

ויהיה גם חלק ב'.
🙂

מודעות פרסומת

24 מחשבות על “פעילי לילה, יומן מסע: שדרות רוטשילד (חלק א')

    • גם אני אוהב אותם, ואחרי ההתלבטות שהייתה לי אם לבחור בצבע או בש/ל,
      אני במגמה לבחור בצבע.

      תודה.
      🙂

  1. וואו
    התמונות מדהימות.
    אני אוהבת את הקומפוזיציה של החלון המואר בתמונה הראשונה.
    את האיש שיושב שם באור האדום בצד ימין בניגוד חריף לאור הצהוב שבשמאל.
    את צלליות האנשים שסוגרים (או פותחים) שולחן זכוכית שמשתלבים נהדר עם הרקע.
    ויותר מהכל את ההשתקפות הגיאומטרית בתמונה האחרונה, נ-ה-ד-ר!

  2. אהבתי מאד! במיוחד את שתי התמונות האחרונות, עם האורות המשתקפים המשווים אווירה כזאת מסתורית. אהבתי גם את הגוונים. יופי! וכל הכבוד על ההתגברות על העייפות בשביל משהו שאתה אוהב ושווה את המאמץ! הלוואי עלי!:-)

  3. אני תמיד מחפשת את הגאומטריה בצילום, את האור והצורה ומה שהם עושים אחד לשני. מודה שפחות מעניינים אותי בני אדם.
    אהבתי מאד את הצילומים.

    • נהדר מהנה נהנתי בפעם הבאה פנים פרצופים מענינים להתמקם ,בדיזנגובה פינת ארלוזורובה בת"א ,יכול בטוח שיהיה מעניין ,מוכן להצטרף בהתראה קצרה ,נהנתי ממה שראתי ווקראתי על תכנעי לקור ,הטפוסים הכי מענינים מסתובבים בלילה קר ,בהצלחה נהדר ותודה לך,ובהצלחה בהמשך .מאליהו

      • אני פחות אוהב לצלם פורטרטים, אלא יותר סיטואציות.
        תודה על ההמלצה, אזכור אותה.

        תודה על התגובה.
        🙂

    • אנשים יכולים להיות מרתקים, וככל שאני מצלם יותר ברחוב, אני מגלה את זה יותר ויותר.

      תודה.
      🙂

  4. כמו הקוסמת, גם אני פחות מתעניינת בצילום בני אדם (אלא אם הם הילדים שלי, כמובן…)
    מאד אהבתי את התמונה השלישית, היא נקיה מאד, עם צלליות האנשים הכהות וקירות הזכוכית.

    • תקראי גם את מה שעניתי לקוסמת.
      אין כמו לצלם ילדים, אפשר לעשות את זה במשך שעות.

      תודה.
      🙂

  5. פינגבק: פעילי לילה, יומן מסע: שדרות רוטשילד (חלק ב’) | סודות מחדר החושך

  6. אם לדבר מהבטן – אני דוקא אהבתי את הרביעית – אולי כי אני מאד אוהבת השתקפויות ואת הסימטריה שהן יוצרות בתמונה.

  7. אני מנסה לעקוב אחר הלך הרוח הצילומי שלך, לנסות להבין את הפרוייקט.
    לא ברור לי מה התפקיד של הגאומטריות פה מבחינתך, מלבד העניין הויזואלי הישיר. לא ברור לי אם הן תורמות לסיפור.
    אהבתי במיוחד את השלישית, זו עם שתי הצלליות.

    בוקר טוב, ידידי!

    • בשלב ההוא של הפרוייקט, אתה צודק לגמרי. עוד לא היה קו מנחה, והגיאומטריה הייתה עניין ויזואלי גרידא.

      בינתיים, השתנו דברים, השתנה סגנון הצילום בכל פעם שיצאתי לצלם. מה שלא השתנה, זה שעוד לא נסגרתי
      סופית על תת-נושא שיעזור לי להתמקד בסיורי הצילום.
      :-/

      תודה.
      🙂

אשמח לקרוא את מחשבותיכם / תחושותיכם לאחר הקריאה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s