פעילי לילה, יומן מסע: שדרות רוטשילד (חלק ב')

מי שפספס, יכול לקרוא את חלקו הראשון של הפוסט כאן.

(1)

אחד הדברים שספגתי שוב ושוב בקורס, זה שכדאי מאוד להתקרב לאנשים ולדמויות שמופיעים בתמונות. זה לא היה חדש לי (כפי שאפשר לקרוא כאן), ולכן החלטתי, שלמרות שקשה לי מאוד לפתוח בשיחה עם אנשים זרים, שלמרות שאני עכבר מחשבים ממוצע (ז"א, שקל לי הרבה יותר לנהל תקשורת / דיאלוג עם אנשים באמצעות עכבר ומקלדת), אני מתחיל לשנות את הגישה, וכן ליצור קשר כלשהו עם אנשים ברחוב.
למה זה טוב? מכמה סיבות:
1. זה מאפשר להתקרב פיזית אל המצולמים. כיוון שאני מצלם עם עדשה בעלת אורך מוקד קצר (כמו שפירטתי בפוסט הראשון), ככל שאתקרב אל המצולמים, כך הם יהיו גדולים בתמונה.

(2)

2. זה מאפשר קירבה ריגשית עם המצולמים. הקירבה הריגשית עוזרת למצולמים להרגיש בנוח במחיצת הצלם ולא להתרגש מנוכחות המצלמה, ועם הזמן, לשכוח מקיומה. הדבר הכי טוב שיכול לקרות לצלם, זה שהמצולם שלו, ישכח מקיומה של המצלמה ויתנהג בטבעיות מוחלטת בנוכחותה. בנוסף, זה מאפשר לי להרגע, לא להרגיש שאני "גונב" תמונה בהחבא, ובעצם להשקיע את האנרגיה שלי בצילום, ולא בעשיית קולות של שטיח במרחב הציבורי. במאמר מוסגר אני רוצה לציין, שלמרות שאני מאוד אוהב לצלם ברחוב, בחודשים האחרונים התחלתי לפתח חשש מהתגובות של האנשים ברחוב אותם אני מצלם. זה לא שקיבלתי תגובות שליליות (לרוב האנשים זה לא ממש אכפת להיות מצולמים, ואלו שלא רוצים להצטלם מבקשים את זה בד"כ בצורה לא מאיימת, גם אם לא הכי נעימה שבעולם), אלא זה יותר החשש מכניסה לעימותים מיותרים עם אנשים בעלי דם חם (אני מודה שקשה לי לשתוק או להשאר אדיש כשמישהו כזה מתחיל לעשות רעש וצלצולים, ולכן אני עלול להכנס לפינות שיהיה לי מאוד קשה לצאת מהן. אני יודע שאני צריך לעבוד על עצמי ולשנות את זה. הקורס הנוכחי רק עוזר לתהליך להתרחש :)).
אז מה קרה בפועל? לא פעם ולא פעמיים הייתה התחלה של שיחה, התחלה של אינטראקציה כלשהי, עם אנשים שונים שפגשתי במהלך הסיור. אמנם זה לא התפתח לכדי שיחה ארוכה / מעמיקה (אני מתאר לעצמי שגם זה יגיע. פשוט לא רציתי להקדיש לזה זמן במוצ"ש, אלא העדפתי לצלם), אבל עצם זה שזה קרה, מעודד, מה גם, שכפי שציינתי, זה קרה מספר פעמים (רוצה לומר – זה לא קרה פעם אחת בצורה מקרית). נכון, יכול להיות שזה נראה מוזר שאני מתלהב ממשהו שהוא בסיסי / פשוט לביצוע עבור אחרים (ז"א, להתחיל לדבר עם זרים רחוב), אבל מבחינתי זה בדיוק ההיפך הגמור :).

(3)

בפוסט הראשון פירטתי אודות אחת ההחלטות שהייתי צריך לקבל – האם לצלם בצבע או בש/ל. החלטה סופית טרם נפלה, אבל עושה רושם שהכיוון הוא לצלם בצבע. החיים צבעוניים, ואני לא רואה שום סיבה שהתמונות לא יהיו צבעוניות גם הן, בוודאי כשהכל מסביב חשוך, ויש הרבה פחות צבעים.

(4)

(5)

לקחים לפעם הבאה: למען האמת, אין לי כ"כ. יישמתי / המשכתי ליישם את מה שכתבתי בפוסט הראשון, ובינתיים זה מצליח ואין לי הארות נוספות.

מודעות פרסומת

30 מחשבות על “פעילי לילה, יומן מסע: שדרות רוטשילד (חלק ב')

  1. פינגבק: פעילי לילה, יומן מסע: שדרות רוטשילד (חלק א’) | סודות מחדר החושך

  2. 2 הצילומים הראשונים חסרים או שהם לא עלו טוב. גם ניסיתי מהסלולרי גם באקספלורר וגם בכרום. יתכן שאתה רואה אותם כי הם מקומיים אצלך לא יודעת. אבל תנסה להעלות אותם שוב 🙂
    חוץ מזה שאני אוהבת נורא את הסידרה הזו. היא מעידה על איזו התבגרות שעברת

    • תוקן. באייפון הבנתי למה את מתכוונת. בדיקה בשני מחשבים לא העלתה דבר.
      תודה רבה. זו מחמאה גדולה.
      🙂
      האמת היא, שבמקום מסויים אני מרגיש את זה בעצמי. כנראה שזה אחד היתרונות של לצלם
      באותו המקום כמה וכמה פעמים בזמן קצר.

  3. אני בעד ההחלטה שלך… כתמי הצבע מוסיפים הרבה לתמונות.
    בהצלחה ביצירת הקשר עם המצולמים 🙂

  4. אצלי גם קיים חשש מפני תגובה של חמומי מוח אני בניגוד אליך לא ידע איכן לקבור את עצמי.
    כל הכבוד שאתה מתמודד עם הקושי .

    • את אישה, הסיכוי שזה יקרה קטן בהרבה, ובכל מקרה – חיוך קטן, שמירה על קור רוח ומשפטים בסגנון של "בוא בוא תראה איזו תמונה נהדרת צילמתי" / "אמרו לי לצלם את הגבר הכי חתיך / חברותי / עם החיוך הנהדר בכל הסביבה" יכולים לעזור גם הם בריכוך הצד השני.

      🙂

  5. אני מרשה לעצמי להביע את תחושותי בצורה כנה, נוכח היכרותנו הוירטואלית. אני אומרת את זה כביקורת בונה ולא, חס וחלילה כדי להוציא לך את הרוח מהמפרשים או להרגיז אותך.
    הפעם לא התחברתי לאף תמונה. אף אחת מהן לא סיפרה לי סיפור. ברובן יש קצת עומס של פרטים ולא ברור לי במה אתה רוצה שהמתבונן יתמקד. לדוגמא, בתמונה הראשונה, אם היית מתמקד רק בספסל ובצל שהוא עושה – הייתי מתמקדת באפקט הזה, שהוא מאד יפה לדעתי. אבל האוטובוס מאחורה "גונב את ההצגה" והוא לא מספיק ממוקד כדי שאני אבין שהוא עומד או לא מספיק מטושטש כדי שאני אבין שהוא בתנועה.
    אבל זו רק דעתי הלא מלומדת…

  6. אני לא יודעת אם זה המסך שלי שכהה כל כך או שהתמונות כהות.
    לצערי , בכל התמונות איבדתי פוקוס וראיתי בעיקר פרסומות (שפה אין אפשרות לבטל אותן עם אדבלוק או משהו דומה ☺ ) על האוטובוס ובתחנה.
    בתמונה השלישית כתם הצבע אכן מוסיף.
    לפי האקזיף נראה לי שאתה צריך לכוון את השעון במצלמה או שבאמת היה כזה חשוך ב- 11 בבוקר.☺

    • התמונות כהות, כיוון שצולמו בלילה. מצד שני, הן אמורות להיות מספיק בהירות ע"מ שתוכלי לראות מה קורה בהן.
      האם את התמונות מהפוסטים הקודמים יכולת לראות בלי בעיות?

      LOL
      אלו פרסומות שמופיעות ברחוב. חוצמזה, מי שמטייל בפרדס כבר אמור להיות רגיל לפרסומות חסרות מעצורים…
      😛

      אבדוק מה השעה במצלמה, תודה.
      🙂

    • זה מוזר, כי בדקתי את ה-EXIF של התמונות והוא מראה את השעה הנכונה (אצלי הוא מראה 23:05:09, כך שאולי מדובר בהגדרות של המחשב בו את משתמשת).
      בכל מקרה, תבדקי שוב, בבקשה.
      🙂

      • ה – EXIF לא תלוי בשעון של המחשב זה משהו שמוטבע בתוך התמונה.
        כאן אי אפשר לשים תמונה אז אשלח לך מסר בתפוז עם תמונה של האקזיף כפי שאני רואה אותו אצלי.

      • מחק את התגובה שלי לתגובה הזו בבקשה. ☺
        נראה לי שהתבלבלתי והכל בסדר חוץ מהכהות של התמונות.

  7. מעניין. אהבתי בעיקר את 2 ואת 4. כאילו שהאוטובוס המתרחק מסמל את החיים שחולפים לעומת הספסל שנשאר במקום או הבחורה שמסתכלת על האוטובוס שמתרחק. גם ב-5 יש איזה משהו בלתי מוסבר שמושך את העין בנקודת האור ההיא על האוטו ובתחנת האוטובוס. גרם לי לאיזה סוג של הרהור….

    • האמת, שבתמונה עם הבחורה, יש גם בחור שכמו הבחורה, מטייל עם הכלב שלו, ושני הכלבים מסתבכים…
      כן, אני יודע שהחשיפה לא הכי מוצלחת שבעולם, אבל זו הייתה התרחשות של רגע ובאמת שלא היה לי זמן לשנות את החשיפה שהייתי איתה באותו הרגע…

      שמח שהצלחתי לעניין.
      🙂

  8. החלק הראשון היה נהדר ,היתה לי צפיה לאותו סוג של סיפורעםתמונות בחלק השני ווווהתאכזבתי ספרתה שאתה רוצה להתקרב לאנשים צבע לא צבע וצלום של אוטובוסים ,וזהו ,חסר סיפור בתמונות ,ובמלים אין ספור ,אין תמונות שמספרות ספור מכסימום הקדמה לספור שיבוא ולא יותר וחבל ,דמויות מיוחדות מסתובבות בתל -אביב ,בודאי בלילה איפה הם ,הם ישנם אבל לא כאן ,מספיק היה להתמקם בלונדון מינסטור ,או בזיזנגוף סנטר להנות מהתאורה ,ומהדמויות ,המיוחדות ,שחיות את הלילה ,הצליל ,הריח הרחשים האורות ,והמסתורין הקיים בלילה כול זה חסר במלים ובתמונות ,בבקשה לחזור על שעור 2 ,תרגול חוזר ,בהצלחה…

    • אני שמח שיש כאלו שיש להם ציפיות ממה שהם הולכים לקרוא / לראות בבלוג שלי.
      זה מראה לי איך אנשים מסתכלים על הבלוג שלי.
      :)))
      לא תמיד אני מצליח למלא את הציפיות, לא תמיד אני מצליח למלא את הציפיות *באותו הרגע*,
      לא תמיד הציפיות עולות בקנה אחד עם הכוונות / רצונות שלי.

      אני מאוד שמח שכתבת את מה שכתבת.
      :)))

  9. בעיני זו סדרה נחמדה, ואני מסכימה איתך לגבי הצילום בצבע – מה גם שבלילה, כשאין הרבה צבעים – כל צבע שפתאום רואים מוסיף המון.
    התמונות החביבות עלי הן 3 ו-4, בגלל האוירה;

    ומשום מה לא קבלתי הודעה מwordpress על הרשימה הזו, אז הגעתי רק עכשיו – דרך תפוז.
    מוזר מאד…

    • וואלה?
      מוזר ביותר…
      אני מנוי על הבלוג של עצמי, והמייל הגיע.
      אולי, אם אני לוקח בחשבון גם את התקלה בתפוז, יש בעייה אצלך במייל?
      :-/

  10. מאד מבינה את החשש מתגובה של מצולמים, וגם אני לא אוהבת לצלם בלי רשות.
    מעדיפה תמונות בצבע, אם זה טוב לג'ואל מאירוביץ, זה טוב גם בשבילך 🙂

  11. פינגבק: פעילי לילה, יומן מסע: 200 מטרים בשעתיים (חלק א’) | סודות מחדר החושך

  12. אהבתי את תמונה 4.
    התנועה מול הדומם, החשיכה מול האור, השחור-לבן מול הבהקים של צבע (שבהתחלה נראו לי מעובדים).

    מרגש אותי לקרוא אותך ((((((((-:

אשמח לקרוא את מחשבותיכם / תחושותיכם לאחר הקריאה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s