סיכום שנת 2014 (חלק א')

כמה מילות פתיחה –
1. את ההשראה לרשומה הזו שאבתי מהרשומה של עננת, אז דבר ראשון – תודה רבה! 🙂
2. אמנם הרשומה הזו מפורסמת באיחור אלגנטי, אבל היא עדיין רלבנטית :))
3. כל התמונות שתיראו ברשומה הזו, מפורסמות בפעם הראשונה.
4. הרשומה יצאה ארוכה מדי, אז פיצלתי אותה לשני חלקים.

אז מה היה לנו השנה מבחינה אישית וצילומית?
את ינואר 2014 פגשתי כשאני עובד במקום עבודה שסבלתי בו מאוד. מצד שני, היה יתרון אחד למצב – ברגע שיצאתי ממקום העבודה, הוא לא העסיק יותר את מחשבותיי (אלא אם כן מחשיבים את כל הקיטורים שסיפרתי לכפרה שלי). יחד עם זאת, למרות שעבדתי בהייטק, נשאר לי כוח בסוף היום לעסוק בדברים שאהבתי, כגון צילום, ואפילו הייתי לקראת סוף קורס צילום שנהניתי בו מאוד. התמונה הבאה צולמה במסגרת פרוייקט הגמר לאותו קורס.

(1)

ללא כותרת

נמל תל אביב, ינואר 2014

הקורס הזה עזר לי להבין, שתחום הצילום המועדף עליי הוא צילום דוקומנטרי, ופחות צילום רחוב. קל יותר להכנס לאווירה של אירוע מתמשך, הרבה יותר קל להחליט מה אני רוצה לומר באירוע מתמשך, שאופיו ידוע מראש (לרוב). וכשאני יודע מה אני רוצה לומר, התמונות שלי טובות יותר בהרבה.

בפברואר המצב בעבודה נשאר זהה (והוא נשאר ככה גם בהמשך). מה ששימח אותי עד אמצע החודש, הייתה תערוכת הצילומים של סוף הקורס. זה היה כיף גדול להדפיס עותק קשיח של התמונות שצילמתי, להדביק אותן על קאפה, לסדר אותן אחת יד השנייה, לתלות אותן על הקיר ולהסתכל עליהן ממרחק. אושר גדול. ממש חוויה נהדרת.
לצערי הרב, אחרי תערוכת הצילומים המשובחת של כל הלומדים בקורס (השתתפו בו צלמים מצויינים), הקורס נגמר :-/
מה שהיה יותר גרוע, זו העובדה שאחרי שהקורס נגמר, הרגשתי שאני נופל לתוך רִיק, שעִם הקורס נגמרה לי גם המוזה לצלם, וכבר התחלתי לכתוב רשומה חצי-דכאונית על זה, אבל הפסקתי באמצע (מאפיין נוסף שלי השנה – להתחיל לכתוב רשומות, ולהפסיק באמצע).
בעקבות החוסר במוזה כמעט ולא יצאתי לצלם, וגם כשכבר יצאתי, התוצאות לא היו מרנינות.
הדבר היחידי שעזר לי (למעט הכפרה שלי :)), זו הידיעה שקורס נוסף שנרשמתי אליו, היה אמור להתחיל במרץ.

(2)

ללא כותרת

מחנה יהודה, פברואר 2014

התמונה הזו צולמה במחנה יהודה, במסגרת טיול כיף שעשיתי עם הכפרה שלי 🙂

במרץ אני חושב שלא צילמתי בכלל (למעט את המשפחה), אבל היו בו גם אירועים חיוביים – התחלתי לחפש עבודה חדשה והתחלתי ללמוד (תופים בבקשה…) בקורס מבוא לתולדות האומנות באוניברסיטה הפתוחה. כן, כן! נשבע לכם, שעד שעשיתי את הקורס בצילום בעם, הייתי נקרע מצחוק אם הייתם אומרים לי, שאלמד פעם קורס כזה. איך זה קרה? במהלך הקורס בצילום בעם, הרגשתי שחסר לי ידע ממש בסיסי באומנות, והקורס בפתוחה עשה רושם שהוא ייתן את המענה הדרוש. אז 6 שנים לאחר שחשבתי שסיימתי ללמוד במסגרת אקדמאית, הפכתי שוב לסטודנט, וזה היה כיף 🙂
הקורס עצמו היה מעניין, אם כי לא מסעיר כמו שחשבתי שיהיה. בנוסף, בגלל שהעבודות שראינו במהלך השיעור היו ציורים ולא תצלומים, המוזה לא שרתה עליי כמו בקורס הצילום שעשיתי. ועדיין, נהניתי מהלימודים בקורס ומשיעורי הבית.
באמצע החודש הייתה לי תאונת עבודה ונפגעתי בעין. עברתי שבוע שלם של סבל טהור, עד שמצב העין התחיל להשתפר. לא כיף.

באפריל נסעתי לצלם את שבת האור בכנסייה האתיופית בירושלים. זו הרשומה הראשונה שפרסמתי ("ראשונה? אבל פרסמת רק אחת…" אתם בוודאי תוהים. ובכן, אהממ… השתיים הבאות נמצאות עדיין בתהליכי כתיבה ואני מתכוון לפרסם אותן לפני שתעבור שנה שלמה :-D). בלב שקט אני יכול לומר, שהתמונות שצילמתי שם, הן התמונות הכי טובות שצילמתי בשנת 2014, ובין הכי טובות שצילמתי אי פעם.

(3)

ללא כותרת

שבת האור, ירושלים, אפריל 2014

אפריל הסתיים בצורה קצת צורמת, וכיוון שתהליך חיפוש העבודה סחט ממני את כל הכוחות, לא יצאתי לצלם במהלך חודש מאי :-/
בנוסף, היכולת שלי להתרכז בלימודים צנחה פלאים, ולא היה לי כל כך חשק ללמוד, למרות שהגענו סופסוף לחלק המעניין של הקורס – לימוד היכולת לנתח תמונה בצורה מעמיקה. בהחלט אפשר לומר, שחודש מאי לא ייזכר כאחד מרגעי השיא השנה…

לעומת זאת, יוני סימן התחלות חדשות ומשמחות – מצאתי עבודה חדשה שאני נהנה בה, למרות קשיים מסויימים.
ממש לפני שהתחלתי לעבוד, לקחתי עמה ימי חופש לעצמי, שבאחד מהם יצאתי לצלם. כשראיתי את הסיטואציה הזו, כמובן שלא התאפקתי והשתדלתי להוציא ממנה את המירב. עד היום אני תוהה אם יכולתי להוציא ממנה יותר (כן, הפרפקציוניזם הזה יהרוג אותי יום אחד…).

(4)

ללא כותרת

תל אביב, יוני 2014

התמונה לעיל צולמה במסגרת אותו סיור צילום לחוף הים.

 

כאמור, זה היה החלק הראשון. יהיה גם חלק שני.
🙂

 

 

photowalk 2013

כל שנה, ביום מסויים, מתקיימים מאות סיורי צילום ברחבי העולם (את כל הפרטים על הסיורים אפשר למצוא כאן). עשרות אלפי חובבי צילום יוצאים ומצלמים בחגיגת צילום אחת גדולה. לאחר הסיור, כל משתתף שנרשם מראש, יכול לבחור תמונה אחת שתשתתף בתחרות, כשהמנצח זוכה בפרסים שווים ביותר.
לפני כ-3 שנים יצאתי לסיור כזה (את התמונות שצילמתי אז, אפשר למצוא בסדרת הרשומות הזו), וגם השנה החלטתי שאני נרשם לסיור כזה.

אז יצאתי.
קשה לי לומר שהתמונות שצילמתי הן פאר היצירה, אבל בסופו של תהליך, בחרתי את התמונה הבאה –

ללא כותרתושכחתי מכל העניין.

לפני כמה ימים קיבלתי מייל שאומר שהתמונה הזו נבחרה כתמונה הטובה ביותר מבין כל התמונות שהיו בסיור הצילום בו השתתפתי :-]
מצד אחד זה מאוד מחמיא, מצד שני, בסיור השתתפו כ-16 צלמים בסה"כ, ורק כחציים נרשמו מראש לסיור (רק מי שנרשם לסיור רשאי להשתתף בתחרות), ולכו תדעו כמה תמונות נשלחו לתחרות מהסיור בו השתתפתי. יכול להיות שניצחתי את עצמי 😛
עדכון לאחר פרסום הרשומה:
כל סיור נוצר ע"י אדם אחד, שהוא גם המוביל שלו. מסתבר שלפי חוקי התחרות, המוביל הוא זה שמחליט על התמונה הטובה ביותר בסיור שלו. זה מה שכתב אביב רון, המוביל של הסיור בו השתתפתי:
"לא, לא ניצחת את עצמך. אני הובלתי את הסיור ולכן, מתוקף חוקי התחרות, עלי הוטל לבחור את התמונה הזוכה. אגב, עקב השימוש בשם VOLCMAN אני לא יודע במי באמת מדובר, כך שאין גם הטייה של הבחירה. את התמונה הזו אהבתי כי רבים מאיתנו חוו את ה"שפריצים" של הגלים לתוך האזור המתויר בנמל יפו באותו יום, אבל הצילום הזה 'נכנס פנימה' יותר מהאחרים ונותן זווית ייחודית וקרבה שמעבירה את החוויה באופן חזק ביותר. אהבתי את הדינמיקה שיוצרות הידיים ואת המבט הספק מבוהל, ספק נהנה של הילד. רגע מכריע מצוין לטעמי. ברכות על הזכייה ולהתראות בשנה הבאה!" (אפשר לקרוא את התגובה כאן).

אגב, אם תהיתם, זו התמונה המנצחת בכל התחרות.

Photo By Raul Policarpio
Yau Ma Tei, Kowloon Hong Kong, China

מלחמת מים בתל אביב (גרסת 2013)

(1)

ללא כותרתכמדי שנה, ביום שישי הראשון של חודש יולי, נערכה בתל אביב מלחמת מים. כמו לפני שנתיים (מה, כבר / רק שנתיים? הייתי בטוח שיותר זמן עבר מאז…), גם השנה הלכתי לצלם שם (רשמים מהפעם הקודמת אפשר לקרוא כאן). ובכן, אתם יכולים להיות בטוחים – היה שם רטוב :- )))

(2)

ללא כותרתגם השנה הגיעו המוני אנשים (אולי אפילו יותר מהפעם הקודמת שהייתי).

(3)

ללא כותרת

היו מלחמות מאורגנות יותר

(4)

ללא כותרת

או פחות

(5)

ללא כותרתהמצלמה שקניתי (אמורה להיות) אטומה למים, מה שאיפשר לי להיות קרוב אל המצולמים. ממש קרוב. ממש ממש קרוב. וממש ממש ממש רטוב…. לא משנה כמה שניסיתי להיות עירני לסביבה ולהתחמק מטיפות המים שעפו באוויר, עדיין הצליחו להפתיע אותי – לפעמים אני הייתי המטרה העיקרית של אחד / אחת המשתתפים / המשתתפות, ובשאר הזמן ספגתי מים כתוצאה מ"נזק סביבתי". יצאתי משם רטוב עד לשד עצמותיי. היה כיף!!!!!!!!!!
והמצלמה? עדיין מצלמת, אז אני מניח שהכל בסדר (מה גם שעטפתי אותה ככל האפשר בניילון נצמד, במטרה להגן עליה מפני נחשולי המים) 🙂

(6)
ללא כותרתכמובן שאפשר היה למצוא שם בחורים מסוקסים חסרי חולצה, בחורות עם חולצה (לא פעם לבנה…) וביקיני מתחת (או רק עם ביקיני). היה מאוד משמח מהבחינה הזו 😉

(7)

ללא כותרתרגע של מנוחה של כמה חברות טובות?

(8)

ללא כותרתלא בטוח…

(9)
ללא כותרת

לאט לאט רחבת העירייה התרוקנה ממשתתפים. אפשר היה לראות אותם מתרחקים מהמקום שמחים, רטובים לחלוטין ולא פעם רועדים מקור.
ככל שהרחבה התרוקנה, היה אפשר להתמקד יותר ויותר בצילום ולא לחשוש מנחשול מים תועה. מן הסתם, התמונות קיבלו אופי שונה – פחות מלחמת המונים, יותר אירועים נקודתיים.

(10)

ללא כותרתבסוף כולם הלכו הבייתה, וזה היה תורם של עובדי הניקיון להסתער על הרחבה.

עד לשנה הבאה…

מסיבת פורים בתל אביב

* הודעה מנהלתית: הבנתי שלחלק מהקוראים יש בעייה להשאיר תגובה. בעיקרון מנגנון התגובות פתוח גם מי שלא מנוי (למרות שזה קל וחינמי להיות מנוי, ואפילו מקבלים חיווי על קבלת תגובות לתגובות). למרות זאת, מי שנתקל בבעיות, יכול להשאיר תגובה ברשומה שפירסמתי בבלוג שלי בתפוז – פתחתי אותו לתגובות באופן חריג.

בשנה שעברה צילמתי בבני ברק, ואילו השנה הלכתי לצלם ביום שישי האחרון, את מסיבת הפורים שעיריית תל אביב ארגנה ברחבת מוזיאון תל אביב. היה חם ומגניב!!!! 🙂
קניתי מצלמה חדשה לא מזמן, אחרי שנמאס לי להסתובב עם המצלמה הגדולה והכבדה שלי (ואני יודע שהכל יחסי). למי שמתעניין, קניתי מצלמת מירורלס של אולימפוס (כאן אפשר לקרוא כתבה מעשירה ומקיפה על מצלמות חסרות מראה), ומסיבת הפורים ההמונית הזו, הייתה הזדמנות מצויינת בשבילי להכיר אותה.
הגעתי יחסית מוקדם (בסביבות 12:20). בשעה הזו, למרות שכבר הייתה נוכחות מרשימה של אנשים, עדיין היה אפשר להסתובב בלי בעיות דוחק. זה איפשר לי לעשות סיבוב להכרת השטח בקלות ובמהירות. כיוון שלא מצאתי מוקדי עניין מרכזיים (אלא אם כן מחשיבים את דוכני המזון והבירה כמוקד עניין…)

התחלתי להסתובב ולחפש אירועים קטנים – גדולים. לקח קצת זמן, אבל בסופו של דבר נכנסתי לאווירה. היה כיף.  🙂
תנאי התאורה (עננות משתנה ו/או אור שמש ישיר) היו מאתגרים (זה קצת שיגע אותי, גם בגלל המצלמה החדשה), אבל הסתדרתי בסוף 🙂

אז מה היה לנו?
תחפושות מגניבות (והשנה ראיתי הרבה תחפושות מושקעות).

(1)

להמשיך לקרוא