הקרח נשבר

ללא כותרת

הסתיו נוקש בדלת, ומציץ פנימה בסקרנות. הקיץ, אמנם מתעלם באלגנטיות מהאורח, אבל בעלי עין חדה יכולים לשים לב לכך, שהוא כבר התחיל לארוז חלק מחפציו (חלקם יישארו מאחור, כי הרי כולם יודעים שיש קיץ חם ולח, ויש קיץ נעים, שמטפטפות בו מספר טיפות גשם מדי פעם, ותמיד טוב שיש מברשת שיניים וזוג תחתונים זמינים), בטרם יפנה את משכנו לדייר הבא.
בינתיים, הקיץ, עיתותיו בידיו, מארגן חגיגות סוף עונה סוערות שעוטפות מדינה שלמה בשמיכת אבק צהובה*.

הסתיו רואה כל זאת ומחייך לו. הוא יודע שזמנו של הקיץ קצוב בטרם יפנה את הבמה לסתיו ולחברו הטוב, החורף.
חורף… יש כאלו שאוהבים אותו, יש כאלו ששונאים אותו על רוחותיו המקפיאות והקור חודר העצמות. מזג האוויר משתק אותם ומאלץ אותם להתחפר תחת השמיכה לשנת חורף, עד בוא האביב, אז הם מפשירים ביחד עם השלגים ופורחים לאור קרני השמש האביבית.
ואני? עד לפני מספר שנים שנאתי אותו. שנאתי אותו בגלל אותן השמירות בטירונות החי״ר, בהן ירד עליי גשם שוטף ולא היה היכן להסתתר ממנו, בגלל הבוץ הכבד שנדבק לנעליים, בגלל הלילות חסרי השינה, בהם התעוררתי קפוא כולי, ולא משנה כמה שכבות לבשתי/ למרות השכבות הרבות שלבשתי (להזכירכם, החורפים של שנות ה-90 היו חורפים אמיתיים ולא דמויי חורף כמו בשנים האחרונות).
אני חושב שהשינוי התרחש לפני מספר שנים, בטיול לארגנטינה. בטיול מצאתי את עצמי מטייל לפעמים בתנאים, שבכל מצב אחר הייתי נשאר במיטה עמוק עמוק מתחת לפוך, ונהנה מזה (ובמיוחד מהמקלחת החמה בסוף היום :)). מאז, סעיף מזג האוויר קיבל משקל נמוך יותר כשרציתי לצאת לצלם (ועל כך יעיד פרוייקט הצילום שעשיתי לפני כשנתיים במסגרת קורס צילום). יתרה מכך, האור בחורף כל כך רך ונעים והצבעים כל כך יפים. כמובן שהשמיים הדרמטיים רק מוסיפים עניין לתמונה ומעל לכל – מצלמה עמידה למזג אוויר (כמו שיש לי) יכולה רק להוסיף.
😀

אז מה בתפריט לחורף הזה? פרטים בהמשך.
😉

* רוב הרשומה נכתב באמצע – סוף ספטמבר, בתקופה שעוד היה כאן קיץ ואובך.

מודעות פרסומת

עכו: הווי שוק

אפשר לקרוא כאן על החלק הראשון של הסיור, ועל חלקו השני כאן.

אחרי שהאווירה החורפית נספגה קצת, אפשר סופסוף לצלול קצת לתוך השוק ולמתרחש בתוכו. באותו היום היה חג הקורבן, והצפי היה שמוסלמים רבים יגיעו במטרה לחגוג אותו. למרבה האכזבה, מזג האוויר החורפי הבריח את כולם והשאיר אותם בבית, כך שהשוק היה די ריק. למרות זאת, עדיין היו התרחשויות ראויות לצילום. לא צילמתי הרבה. לא הייתי "בראש" המתאים, והרגשתי שאני לא "רואה" יותר מדי. יותר נהניתי מהחוויה, מהסיור ומהמפגש עם האנשים עצמם – או בעצם יהיה מדוייק לומר, שמאוד נהניתי מהחוויה, מהסיור ומהמפגש עם האנשים עצמם.
😀

כרגיל, אתם יכולים להקליק על התמונות ואז ללחוץ על F11 בשביל לראות אותן על מסך מלא.

(1)

להמשיך לקרוא

עכו: אווירה חורפית

ביום שישי האחרון, כשהגשם שטף את כל חלקה הצפוני והמרכזי של מדינת ישראל, התקיים מפגש של 2 פורומי צילום בתפוז – פורום ציוד צילום ופורום אמנות הצילום. כמובן שנסעתי! הנהיגה לשם הייתה קשה (שעת המפגש נקבעה לשעה מוקדמת בבוקר [יותר מדי מוקדמת בשבילי… :-D], כמובן שיצאתי באיחור גדול מהמתוכנן, וגשם הזלעפות שירד בחיפה גרם לי לנסוע לאט יותר מהרצוי), אבל היה שווה מאוד להגיע.
כמובן שזה כיף גדול לפגוש את האנשים מאחורי הכינויים, להתנסות במצלמות שונות, להרחיב אופקים, ובנוסף – לצלם במקום שלא הייתי מגיע אליו כ"כ מהר, אלמלא המפגש. תוסיפו לזה את העובדה שאור השמש היה רך ומפוזר בצורה שווה בגלל העננים, את העננים שהיוו רקע נהדר לכל תמונה, ותקבלו תנאי צילום נהדרים, שממש עזרו לכל הצבעים לבלוט וממש לקפוץ החוצה.
השטח בו הסתובבנו היה יחסית קטן – המרינה, השוק ואולמות האבירים, אבל איפשר מגוון גדול של סוגי צילום: רחוב, נוף, פורטרטים וכו'. כל אחד יכל למצוא משהו שיתאים לו מבחינת סוג הצילום המועדף עליו. הגשם הכתיב את סדר הטיול באתרים השונים (שקרובים מאוד אחד לשני), ובסיכומו של יום נשארנו יבשים. בהקשר הזה, אני רוצה לפרגן למארגן המפגש, על מפגש מוצלח מכל הבחינות. כל הכבוד!
מבחינת צילום – תנאי התאורה המשתנים גרמו לי להבין מהר מאוד, שהשיטה שאני רגיל לצלם בה (למדוד אור רק פעם אחת עבור תנאי צל ופעם נוספת עבור אזורים הנמצאים בשמש) לא תתאים, ולכן מדדתי אור כל פעם מחדש. היה מאתגר, כיוון שאני לא רגיל לכך, ואני מרוצה מאוד מהתוצאות (מבחינת החשיפה. מבחינת התוכן אני עוד צריך לסנן את התמונות).

מספיק ברבורים. יאללה לתמונות (כרגיל, אתם יכולים להקליק עליהן ואז ללחוץ על F11 בשביל לראות אותן על מסך מלא).
🙂

(1)

להמשיך לקרוא

גשם

ללא כותרת
(קליק על התמונה ואח"כ F11 == לראות את התמונה בגדול)

Puerto Iguazo, ארגנטינה, ינואר 2009.

הגשם שירד היום גרם לי להרהר. כבר הרבה זמן אני מחכה לסתיו, שיבוא ויכריז על סיומו של הקיץ. בעבר הייתי איש קיץ – החום והלחות לא הפריעו לי, וגם אם כן, עדיין העדפתי את הקיץ עשרות מונים על פני החורף (מישהו הזכיר פה טראומות מהצבא?). השנה, הקיץ הזה נדמה לגל חום ולחות אחד גדול שנמשך חודשיים תמימים. לא היה לי כוח אליו. העדפתי את חברת המזגן מאשר את מראה הבחורות המסתובבות ברחוב לבושות גופיות (אחד היתרונות הבולטים בקיץ ;-)).
לא יצאתי לצלם אפילו פעם אחת, מאז צילמתי בבני ברק את ביעור החמץ ואפיית המצות בפסח האחרון. מחלת הנשיקה (שתודה לאל, חלפה לה אחרי כחודשיים בלי להשאיר סימנים [טפו! חמסה! טפו! איך אתה מדבר?!?!]), הלחץ בעבודה שסחט ממני המון כוחות ודרש כל טיפת אנרגיה אפשרית ועוד אי אילו אירועים, לא השאירו לי זמן פנוי לצאת ולצלם (וגם לא יותר מדי חשק, אם תרשו לי להיות כן לרגע).
כך חלפו ועברו להם חמישה חודשים (ויותר), והסתיו הגיע. הסתיו, עם הטמפרטורות השפויות יותר (אינשאללה, ורק אל תזכירו את המילה חמסין), הרוח הקרירה בבקרים ובערבים ואור השמש שהתרכך והפסיק להיות קשה וקונטרסטי. שיבוא הגשם וישטוף את הכל. 🙂