טיול צילום בקובה: הוואנה

לקריאת כל הרשומות על קובה מההתחלה.

כשירדתי מהמונית לא הייתי בטוח אם הנהג הביא אותי לכתובת הנכונה. זו הייתה אמורה להיות אחת השכונות הטובות בהוואנה, וזה לא נראה ככה. הבתים נראו ישנים ומוזנחים. נזכרתי שזו בכל זאת קובה, וממילא לא היה לי מקום אחר להיות בו או כוח להתחיל להסתובב ולחפש מקום אחר (בכל זאת הייתי אחרי מסע מתיש של כ-27 שעות עם שינה מועטה ומחורבנת, ואוכל מטוסים). החלטתי לעלות לקאסה של מריה אלנה, וטוב שעשיתי כך.
בכניסה לבניין היה תלוי על הקיר דף עם למינציה, כתוב בעברית: "הקאסה של מריה אלנה נמצאת בקומה 3 דירה 5". כבר הרגשתי בבית. את הדלת פתחה אשה מבוגרת, לבבית ונחמדה מאוד. היא הראתה לי את החדר, ולאחר ששמתי בו את התיקים שלי, נתנה לי לשתות מיץ מנגו, הראתה לי את הבית המטופח והמושקע שלה, שרטטה לי מפה של המקומות הרלבנטיים בסביבה (מסעדות וכו') וצירפה גם מדריכי טיולים כתובים בעברית. אירופה (או יותר נכון – קובה ;-)). מסתבר שהרבה ישראלים ישנים אצלה.

אחרי מקלחת קצרה עם מים חמים נכנסתי למיטה הקופצנית והנוחה וקרסתי לישון בשעה 19:30. היו לי תוכניות לישון 10-12 שעות, אבל כבר בשעה 03:30, אחרי 8 שעות שינה רצופות, התעוררתי. למרבה הצער, כמה שלא ניסיתי להרדם חזרה, לא הצלחתי. ב-06:00 הדלקתי את הלפטופ שלקחתי איתי, והתחלתי לכתוב.

בשעה 08:30 התיישבתי לאכול ארוחת בוקר, ולהפתעתי גיליתי על השולחן, אריזה של קפה טורקי עלית ותיונים של ויסוצקי.
ארוחת הבוקר הייתה טעימה מאוד, ולאחריה, למרות העייפות, החלטתי לצאת לטייל קצת בסביבה, גם בשביל לחפש דאודורנט, וגם בשביל לעשות היכרות ראשונה עם הוואנה.
לאחר טיול קצר הבנתי שאני מותש וחזרתי לחדר. ניסיתי להרדם, אבל לא הצלחתי. רק אחרי כמה שעות טובות הצלחתי להרדם, וישנתי כשעתיים. כשהתעוררתי, הרגשתי רע, אבל ממש רע. הייתי בקריסה מוחלטת. פשוט התפרקתי. הייתי תשוש, וקצת צמא (לא הרגשתי רעב, למרות שלא אכלתי יותר מדי). מסתבר שהמסע לקובה, יחד עם הלחץ, העייפות והאטרף של התקופה האחרונה התישו אותי הרבה יותר משחשבתי, הרבה יותר ממה שאותת לי הגוף שלי.
אחרי כמה שיחות טלפון עם הכפרה שלי, החלטתי ללכת לאכול במסעדה קרובה. הארוחה אוששה אותי, ולאחריה הרגשתי יותר טוב.
כמעט ונרדמתי בסביבות השעה 19:30, אבל נלחמתי בשינה, והצלחתי להחזיק מעמד עד 23:30. זה כמובן לא הפריע לי להתעורר כמה פעמים בלילה בגלל מוסיקה שניגן רדיו שהושאר דלוק ורעש סביבתי אחר. גם בלילה הזה התעוררתי בשעה 03:30, אבל הפעם בגלל עוברי אורח, שהרעישו מאוד ברחוב. התעקשתי להשאר ישנוני, וב-05:30 לערך נרדמתי שוב, עד שהתעוררתי יחסית רענן ב-06:45 (בגלל רעש, אלא מה…).
מקלחת חמה וטובה, ארוחת בוקר טעימה, ויאללה, הוואנה here I come!!!

טיפים:
1. הקאסה של מריה אלנה היא הקאסה הכי טובה שישנתי בה בקובה: החדר, המיטה, ארוחת הבוקר ועוד. מצרף לינק להמלצה שלי באתר ״למטייל״, על הקאסה שלה.

מודעות פרסומת