סלט חיטה וסלק

volcman:

והיום – היכרות עם הבלוג של ערן. אני מכיר את ערן היכרות אישית, ויכול להעיד מגוף ראשון, שהוא מטפל שיאצו מוכשר ביותר.
הסלט המדובר נשמע לי נהדר גם ככה, ואם גם יש עליו המלצה מבשלן מוכשר (איש אשכולות אמיתי הבחור :)), אז בכלל שווה לנסות.
בתאבון! :)

Originally posted on ערן תלמי | אישיאצו:

המתכון הזה (מתוך בלוג האוכל "ביסים") מתאים לתקופת המעבר הזו של הסתיו, כשמתחיל להתקרר ורוצים אוכל מזין יותר, אבל עדיין חם מדי למרקים ותבשילים  כבדים.
יש משהו בסלט המבושל הזה שבעיניי עונה על הצורך הזה בצורה מושלמת – אפשר לאכול אותו חמים בקערה כארוחה בפני עצמה, או כתוספת בטמפרטורת החדר בארוחה גדולה יותר.
אפשר להשתמש בחיטה ואז הסלט יותר מקרר, ואפשר להשתמש בכוסמין ואז הסלט יותר מחמם.
בכל מקרה, מדובר בשילוב טעים שמחזק מאוד דם ומסלק לחות. בדיוק מה שצריך בסתיו…

כמה מילים על המרכיבים :

  • חיטה – מתוקה , טמפ' קרירה, מחזקת את הYIN של הלב, הכליות והטחול.
  • כוסמין (חיטת בר) – מתוקה, טמפ' חמימה, מחזקת YIN ואת הטחול, מסלקת לחות חמה.
  • סלק – מתוק, טמפ' נייטרלית, מחזק צ'י ודם, מניע בצורה עדינה צ'י, טוב במיוחד למצבי חולשה,
    בעל יכולת לחזק YIN.
  • עלי סלק/מנגולד –  מתוק/מריר, טמפ' אנרגטית נייטרלית, מנקה חום ורעלים מהדם, מחזק דם.
  • בצל שאלוט – חריף…

לצפות במקור 72 מילים נוספות

טיפים למחפש עבודה בהייטק

כמו שכבר קראתם כאן, לא מזמן סיימתי סבב נוסף של חיפוש עבודה. ברשומה הזו אפרט ככל האפשר את הטיפים שעזרו לי במהלך התקופה הקשה הזו. יש מספיק אתרים שמפרטים כיצד יש להתנהל במהלך הריאיון, ולכן לא אפרט על כך, אלא על כל המסביב.
הרשימה הזו אינה ייעוץ מקצועי, וכדאי להתייעץ עם גורמים מוסמכים ממני בכל הקשור לשימוע / זכויות מפוטרים.

במידה ומודיעים לכם על כוונה לפטר אתכם / פיטרו אתכם:
1. לפי החוק, אתם זכאים לשימוע. מקום עבודה שלא מאפשר לכם את זכות השימוע עובר על החוק. אמנם יש כאלו שטוענים שמדובר במשחק מכור מראש, אבל כדאי ורצוי מאוד להתכונן פיזית ונפשית לשימוע (תישנו טוב בלילה, גם אם זה אומר להרדם בעזרת כוס יין אדום / כדור שינה). אולי בכל זאת זה יעזור.

2. דעו את זכויותכם (לינק לחיפוש בגוגל). הכתבה הזו בוואינט, מתמצתת היטב את עיקר הזכויות. כמובן שכדאי גם לקרוא באתר של ביטוח לאומי.

3. תנסו להגיע להסדר עם מקום העבודה על תאריך סיום עבודה רחוק ככל האפשר (יותר מהחודש הסטנדרטי). לפעמים זה יצליח (עמית לצוות שפוטר באחד ממקומות העבודה הקודמים שלי, קיבל 3 חודשי הודעה מקדימה, וגם אני קיבלתי חודש וחצי במקום החודש הרגיל).

4. תפרקו מתחים וכעסים, אם זה בהליכה, קיקבוקסינג (בחוג המתאים) או ביוגה. סביר מאוד להניח שהתקופה הקרובה תהיה מלחיצה וחבל לצבור מתחים סתם.

5. תשתפו את בני הזוג בתחושות שלכם ותקשיבו להם. כדאי מאוד שהם יידעו מה עובר לכם בראש, כיוון שגם עליהם תעבור תקופה קשה. שיתוף הדדי יכול להפחית את מידת הלחץ והמתח בבית.

6. היערכו בצורה המתאימה מבחינה כלכלית (יש מספיק דוגמאות ברשת איך לעשות את זה בדרך הטובה ביותר).

7. אם אתם עדיין נסערים מהסיטואציה, קחו כמה ימים להרגע. חיפוש העבודה דורש המון כוחות נפש, ולדעתי מומלץ להתחיל אותו כשמוכנים לכך מבחינה נפשית. זו אמנם קלישאה, אבל יש רק הזדמנות אחת לרושם ראשוני.

תהליך מציאת העבודה:
8. קחו בחשבון שמדובר בתקופה ארוכה, שתדרוש מכם המון כוחות נפשיים, ותיערכו לכך בהתאם (קראתי איפשהו שבשביל לקבל הצעת עבודה אחת, צריך להתראיין אצל כ-10 חברות). מהרגע הזה ואילך, אתם עובדים במציאת עבודה חדשה. אל תתבלבלו – זו יכולה להיות עבודה במשרה מלאה.

9. זה אולי אחד הטיפים החשובים שתקראו כאן – שבו עם עצמכם ותחליטו מה אתם רוצים לעשות בתפקיד הבא שלכם, עד הרמה הבסיסית ביותר. לי עברה בראש המחשבה לעשות שינוי קריירה, אבל מהר מאוד הבנתי, שמה שאני רוצה לעשות זה להמשיך לעבוד כמתכנת ג'אווה בצד השרת, להשתמש בטכנולוגיית Spring, וזו העבודה שחיפשתי.
תחשבו גם מה תירצו לעשות בתפקיד אחרי העבודה שתמצאו עכשיו, ותכוונו את עצמכם בהתאם.

10. הקדישו כשבוע – שבועיים לחזרה על חומר מקצועי. יש המון חומר ברשת, וכדאי להקדיש את הזמן לפני תחילת החיפוש, כי אחר כך לא תמיד יש זמן מתאים לזה.

11. תעדכנו קורות חיים (ואפילו עדיף – תשמרו עליהם מעודכנים כל הזמן). יש מספיק דוגמאות ברשת. אישית הכי התחברתי לתבנית שמופיעה בדף הזה.

12. תפיצו את קורות החיים שלכם לחברות השמה / אאוטסורסינג בהדרגה, ע"מ לא ליצור עומס טלפונים וריאיונות. כל שבוע – שבועיים תפיצו את קורות החיים שלכם לחברות חדשות. ככה אתם מבטיחים לעצמכם זרם קבוע (בתקווה) של טלפונים והצעות עבודה, ולא עומס נקודתי.
כמובן שכדאי להעביר גם לעמיתים לשעבר וחברים. יש כאלו שטוענים שבדרך זו הסיכוי להיות מזומן לריאיון גדולה בהרבה מסתם שליחת קורות חיים. אני פירטתי מה אני מחפש ובאיזה אזור גיאוגרפי, וזאת במידה והמייל לחברים יועבר הלאה.

13. תישמרו על קשר טוב עם אנשי חברת ההשמה. מטבע הדברים, לאחר גל ההצעות הראשוני, כמות המשרות הרלבנטיות עבורכם יורדת ואיתה גם כמות הטלפונים שתקבלו. לכן חשוב שתישמרו את עצמכם בתודעה של אנשי חברת ההשמה, שמקבלים קורות חיים של אנשים חדשים כל יום.
בנוסף, יש חברות השמה שמפרסמות באתר שלהן פרטים על משרות חדשות שנפתחות, ומומלץ להרשם ולקבל עדכונים אוטומטיים עליהן.

14. ישנם אתרים ברשת בהם מתפרסמות הצעות עבודה. תירשמו לקבלת עדכונים אוטומטיים על משרות חדשות.

15. אפשר לומר כל דבר, צריך רק לדעת איך. במידה וישנן נקודות בעיתיות, תחשבו מראש על דרך הולמת ולא מרתיעה לדבר עליהן בלי חשש. אני דוגל בדרך של לומר את האמת (בשביל למנוע סיבוכים מיותרים), לפעמים תוך כדי עיגול מסויים של פינות והעברת מסרים בסאב-טקסט.

ריאיונות עבודה:
16. היו זמינים בטלפון ככל האפשר. טלפונים מחברות השמה ומחברות הייטק יגיעו בכל זמן אפשרי.

17. ריאיונות העבודה דרשו ממני הרבה כוחות (בגלל הצורך למצוא עבודה מהר), ולכן העדפתי לקבוע ריאיון אחד בכל יום. לא פעם נאלצתי לקבוע גם שני ריאיונות באותו היום, אבל זו הייתה אפשרות פחות מועדפת עליי (ואם זה קורה, תדאגו לשמור על הפרש שעות מתאים ביניהם, שיאפשרו לכם לנוח, לאכול ולהתארגן מחדש לריאיון השני).
אחת מהדרכים שלי לשמור על כוחות ושפיות הדעת, הייתה לקחת באופן קבוע יום חופש אחד בשבוע מתהליך מציאת העבודה. זה היה אחד הדברים החכמים ביותר שעשיתי, כיוון שזה איפשר לי להתמלא מחדש באנרגיות הדרושות ללא רגשות אשם שאני מזניח את התהליך.

18. שימרו על עירנות ותשומת לב כל הזמן. חלק ממקומות העבודה מתחילים את הסינון כבר בשיחת הטלפון עוד לפני הזימון לראיון אישי, וחובה לשמור על ריכוז מקסימלי בכל רגע נתון.

19. במידה וזומנתם לריאיון (שיהיה בהצלחה! :)), וודאו שיש לכם את כל הפרטים הבאים: תאריך ושעת הריאיון, סוג הריאיון (מקצועי / אישי), כתובת, קומה, שם המראיין ומספר טלפון שלו / של קובע הריאיון. תרגישו חופשי לקבוע את הריאיון בשעה שמתאימה לכם.

20. היערכו בהתאם לריאיון – תישנו טוב בלילה (ע"ע סעיף 1) ותכננו לכם את לוחות הזמנים בהתאם למטלות הדרושות -
א. התארגנות לריאיון: מקלחת, ארוחה קלה (כשעתיים לפני הריאיון), קפה (עד כשעה לפני הריאיון, יחד עם כוס מים – אותי קפה מייבש, ולכן כוס המים הנוספת).
ב. נסיעה לריאיון: זמן הנסיעה, זמן מציאת מקום חנייה (לפעמים זה לוקח יותר מאשר הנסיעה עצמה…) וזמן הגעה לקבלה של החברה בה אתם מתראיינים.

21. יצאתם מהריאיון? יופי. תעברו בראש על כל השאלות שנשאלתם ועל התשובות שנתתם (ע"ע סעיף 15), ותספרו למישהו מהתחום בו אתם מחפשים עבודה. הוא יכול לתת לכם זווית ראייה נוספת על התשובות שלכם.
לאחר הפקת הלקחים מהריאיון, תשכחו ממנו. או שעברתם בהצלחה, ואז יצרו איתכם קשר במהרה (בד"כ תוך יומיים – שלושה, ואז אין מה לחשוב מחשבות מיותרות על מה יהיה) או שלא יצרו איתכם קשר (ואז תבינו לבד שלא עברתם, עד שתקבלו מייל מנומס של "תודה אבל לא תודה" כשבוע לאחר מכן, ואז ממילא כל מחשבה בעניין היא מיותרת).
למה אני כותב את זה? כי לי יש נטייה לטחון כל דבר אפשרי, ולבזבז על זה אנרגיות שאני צריך לדברים אחרים. חבל. תשמרו את הכוחות שלכם.

הצעת שכר:
22. בשעה טובה ומוצלחת קיבלת הצעת שכר. יופי!!!! קיראו בשבע עיניים את החוזה המוצע, וכדאי לתת גם לאחרים לקרוא אותו. בד"כ יש בחוזה כמה "עיזים", שכדאי לעלות עליהן מראש ("עיזים" ידועות – צורת התגמול על ימי מחלה, הפרשות סוציאליות, מקום חנייה ועוד).

23. תרגישו חופשי להתמקח על דברים שלא ניראים לכם. זה השלב המתאים לכך.

24. קחו לכם כמה ימי חופש לפני תחילת העבודה. טעינת המצברים הזו חשובה מאין כמוה.

 

בהצלחה בתפקיד החדש!
:- ))))))))))))))))))))

 

(זהו. פוסט אחרון בנושא. חוזרים לעסוק בצילום החל מהפוסט הבא :)).

 

המכתב

הטלפון על השולחן צלצל. על הקו הייתה מנהלת משאבי האנוש החטיבתית.
״volcman, אתה יכול לבוא אליי למשרד לרגע?״. כחודש וחצי לפני השיחה הנ״ל קרתה לי תאונה בעבודה. מנהלת משאבי האנוש הייתה איתי בקשר מהרגע התאונה וגם אחרי שחזרתי לעבודה, כך שלא הופתעתי או חששתי כששמעתי את הבקשה שלה.
כשנכנסתי למשרדה, ראיתי שגם מנהל הפיתוח של החטיבה שלי נמצא שם, ומחזיק בידו מעטפה. לשנייה עברה לי מחשבה, שאולי מדובר בפיצוי על התאונה שעברתי, כיוון שהייתה להם אחריות עקיפה להתרחשותה.

אז זהו, שלא. בדיוק ההיפך הוא הנכון.

״תשמע, גם לנו זה קשה בלה בלה בלה… אנחנו לא מרוויחים מספיק ונאלצנו לעשות רה-אורגניזציה בחטיבה ולקצץ בלה בלה בלה…״. המילים הגיעו מרחוק.
לא נלחצתי ולא התרגזתי. בשביל מה לי? זה בזבוז מיותר של אנרגיות שאני צריך לפעולות אחרות לחלוטין. אין לי משאבים מיותרים לבזבז, מה גם שאני כבר הרבה שנים בהייטק ויודע איך העסק עובד. עברתי יותר גלי פיטורים ממה שאני זוכר, ואת רובם המכריע עברתי בשלום. אנשים מהצוות שלי או מצוות מקביל פוטרו, ואני שרדתי. עכשיו הגיע ״תורי״. אלה חוקי המשחק, טייק איט אור ליב איט.

תוצאות השימוע שנערך לי למחרת היו צפויות. לא היו להם יותר מדי הערות על רקע מקצועי (לטענות שהועלו היו לי נימוקי נגד, והרושם שלי היה שהם התקבלו), וממילא הפיטורים היו על רקע קיצוצים. עם קיצוצים אי אפשר להתווכח.
לזכותם ייאמר, שמנהלת משאבי האנוש הציעה לי לעבור לפרוייקט אחר בחטיבה אחרת, ומנהל הפיתוח נתן המלצות טובות, כיוון שזימנו אותי לריאיון בחטיבה המדוברת. מסיבות שלי החלטתי לא לעבור לתפקיד הזה, ולחפש מקום עבודה חדש. אבל אני מקדים את המאוחר, כיוון שכל זה קרה רק לאחר שבוע.

מרגע ההודעה על הפיטורים, ניתנה לי האפשרות להיות בבית על חשבון העבודה, וניצלתי היטב את הזמן הזה בשביל לחזור על חומר מקצועי וללכת לריאיונות עבודה. אומר בצורה גלויה, שאמנם הפיטורים האלו הפתיעו אותי, אבל לא לגמרי שמטו את הקרקע מתחת לרגליי. ולמה זה? לא נהניתי לעבוד שם. אפשר לומר שאפילו סבלתי מאוד, ולכן כבר התחלתי לחפש עבודה אחרת, כך שלא הייתי צריך להתחיל מאפס את תהליך חיפוש העבודה, אלא רק להאיץ אותו. ועוד איך האצתי אותו, אוהו!
הודעת הפיטורים הייתה יריית הפתיחה למירוץ אחר המשרה הבאה, מירוץ שנמשך 6 שבועות, במהלכם הלכתי ל-23 ריאיונות עבודה (בניכוי סופי שבוע, יום הזיכרון לחללי צה"ל, יום העצמאות וחג השבועות מדובר בממוצע של ריאיון עבודה בכל יום). קצב מטורף לכל הדיעות. נזקקתי לעבודה חדשה, ונזקקתי לה כאן ועכשיו, אז הסתערתי על המשימה בכל המרץ. בנוסף, כשאני נמצא בעשייה, מפלס הלחץ והמתח יורד. דברים זזים קדימה, ואני עסוק בביצוע, ולא במחשבות.

אני מודה שהיו כמה מיקרים בהם נכנסתי ללחץ, אם כי פחות מהמצופה (התבגרתי? :-D). בערך כל 10-14 ימים, חוויתי כמה שעות של לחץ ומתח, כתוצאה ממחשבות יתר. הפעם הראשונה בה נלחצתי קרתה, כיוון שעברו מספר ימים משליחת קורות החיים שלי לחברות השמה, ואלו עדיין לא התקשרו אליי עם הצעות עבודה. איכשהו נרגעתי, וכמה שעות לאחר מכן (או יום למחרת, אני לא בדיוק זוכר) הטלפונים התחילו לזרום והתחלתי לקבוע ריאיונות עבודה. במקרה אחר נלחצתי כיוון ששבוע מסויים היה ריק מריאיונות (לשמחתי, עד מהרה גם זה השתנה), והפעם האחרונה קרתה, כיוון שהרגשתי שאף תהליך לא מבשיל לכדי הצעת שכר (מבחינתי, כל עוד לא קיבלתי הצעת שכר, זה כאילו לא עשיתי כלום).
לפעמים השעות הקשות ביותר היו בלילה (במיוחד בעשרת הלילות הראשונים לאחר הודעת הפיטורים), לאחר שכל בני הבית הלכו לישון ואני נשארתי ער או כשניסיתי להרדם. המחשבות רצות חופשי, הגוף דרוך, מפוצץ באדרנלין, וזה אפילו מבלי להזכיר את העובדה, שמטיבעי אני טיפוס של לילה.

גם בשנה שעברה חיפשתי עבודה. לאחר תקופה ארוכה שעבדתי באותו מקום, החלטתי לעבור הלאה. במשך שלושה שבועות וחצי (עד שמצאתי את העבודה ממנה פוטרתי) הלכתי כל יום לריאיונות עבודה, תוך כדי זה שאני עובד במשרה מלאה ומתפקד כרגיל כ"אבא הייטק". ועדיין, חיפוש העבודה הנוכחי, היה קשה יותר, שוחק יותר. זנחתי את הצילום (לא החזקתי מצלמה במשך יותר מחודש), ירדתי במשקל והייתי כל כולי שקוע בתהליך מציאת עבודה. קשה לתאר עד כמה תהליך כזה שואב כוחות, כמה הוא מתיש (וזאת אפילו מבלי להזכיר את הלחץ והדאגה כיצד לפרנס את המשפחה, כמה זמן יעבור עד למציאת עבודה חדשה ועוד כהנה וכהנה עניינים שבאים built – in עם סיטואציה שכזו). רכבת ההרים רגשית, בה רגע אחד אתה נמצא למעלה, בשיא האופוריה, וחמש דקות לאחר מכן אתה מתרסק על קרקע בטון, ללא מצנח. או ההיפך.

בסיכומו של עניין, אני שמח לומר, שבשבוע שעבר חתמתי על חוזה עבודה, ואני מתחיל לעבוד עוד כמה ימים. אמנם התפשרתי בנושא זמן ההגעה למקום העבודה מהבית (וגם בכיוון ההפוך) ובעוד מספר נושאים פחות חשובים, אבל הרושם שלי הוא, שמצאתי מקום שמתאים לי, שיחזיר לי את הברק לעיניים, את שמחת החיים. אני אופטימי.
:)

 

 

שבת האור (חלק א')

טקס "שבת האור" הוא אחד הטקסים החשובים בעולם הנוצרי, והוא נערך כל שנה בכנסיית הקבר בירושלים, ביום שבת, יום לאחר "יום שישי הטוב" ויום לפני חג הפסחא.
לפי האמונה הנוצרית, יורדת אש מן השמיים דרך כיפת הכנסייה, בדיוק בזמן שהשמש עומדת בדיוק מעל הכיפה. האש, שאמורה להדליק לפיד מעל קברו של ישוע וללא מגע אדם או פטריארך, מסמלת את תחייתו של ישוע (המקור מוואינט).

עקב סכסוך ארוך שנים, כנסיית הקבר בירושלים מחולקת למספר אזורי שליטה של העדות השונות (אפשר לקרוא על הכנסיה כאן), ומתבצעים שני טקסים – אחד בשבת בבוקר שמבוצע ע"י היוונים אורתודוכסיים, והשני בשבת בערב, שמבוצע ע"י האתיופים. הטקס שאני נכחתי בו נערך בחלק האתיופי של הכנסיה.
הגעתי לכנסייה כבר ב-17:00, הרבה זמן לפני תחילת הטקס. הרחבה בה מתקיים הטקס קטנה ולא רציתי להדחק פנימה, או גרוע מכך, להשאר בחוץ.
ברחבה כבר היו מאמינים רבים, צמודים לקירות הרחבה והמבנה באמצעה. הם חיכו בסבלנות כבר מספר שעות, והיו עייפים. רבים מהם שכבו על הרצפה הקשה ונחו. חלקם אפילו ישנו.
(1)
מנוחת המאמינים הממתינים לתחילת הטקס
(2)

חלוקת נרות למאמינים

חלוקת נרות למאמינים

כחצי שעה לפני החשיכה, נכנסה לחצר תהלוכה שבראשה מתופפים, ואחריהם אנשי כמורה. ראשי הכנסייה תפסו את מקומם על במה קטנה, מוגבהת במקצת, באחת מפינות החצר, והתחילו את הטקס. הטקס התנהל כולו באמהרית, ונמשך כשעה וחצי עד להדלקת האור (בנימה מבודחת [וחיובית] אציין, שזה הרגיש כמו סדר פסח, רק ארוך בהרבה וללא הארוחה :-D).

כולם חיכו לשעת הדלקת האור, וחלק מהמאמינים ניצלו את הזמן בשביל להתפלל, כשהם נעזרים באמצעים מודרניים,
(3)

ללא כותרת
או באמצעים קיימים.
(4)
ללא כותרתמיד עם הדלקת האש הורגשה התעוררות רבתי. הרחבה שהייתה חשוכה ומנומנת עד לאותו הרגע, התעוררה באחת והוצפה באור ממאות הנרות שדלקו.
(5)
ללא כותרת(6)
ללא כותרת(7)
ללא כותרת

המשך יבוא :)